אריה שחר נולד בשנת 1926 בפולין ועלה בגיל עשר עם משפחתו לישראל. בשנת 1945 התגייס לפלמ"ח, הוסמך כמפקד מחלקה והשתתף בשורה של פעולות חבלה נגד יעדים של המנדט הבריטי ובמבצעים להעלאת מעפילים.
בתחילת מלחמת העצמאות פיקד על פלוגה בגדוד הרביעי בחטיבת הראל ולחם בקרבות לפריצת הדרך לירושלים, בהם גם נפצע. בהמשך, השתתף בקרבות בחזית הדרום ולחם בצבא המצרי במסגרת מבצע חורב. בתום המלחמה שימש כסגן מפקד הגדוד השמיני ולאחר מכן כסגן מפקד הגדוד התשיעי בחטיבת הנגב (חטיבה 12).
בשנת 1950 עבר קורס מפקדי גדודים ובשנים 1952-1951 פיקד על גדוד 9 בחטיבת השריון הסדירה 7. בשנת 1953 שימש כסגן מפקד חטיבה 7 ובשנת 1954 שימש כקצין האג"ם של פיקוד הדרום. בשנים 1956-1955 נמנה על צוות ההקמה של חטיבת השריון 37 ובמערכת סיני שימש כסגן מפקד חטיבה 7. הוא לחם עימה בקרב לכיבוש המתחם המצרי באבו-עגילה, שהוביל להשתלטות על ציר התנועה המרכזי לכיוון תעלת סואץ. בתום המלחמה קיבל את הפיקוד על חטיבה 37 בעקבות נפילתו של המח"ט בקרב. הוא פיקד על החטיבה בשנים 1958-1956 ובמהלך כהונתו עבר קורס שריון מתקדם בצרפת.
בשנים 1960-1958 פיקד על בית הספר לשריון ובמינוי משני עמד בראש מטה אוגדת השריון במילואים 84. בשנים 1961-1960 פיקד על חטיבה 7 ובשנים 1962-1961 עמד בראש מטה אוגדה 36 בפיקוד הצפון. בשנים 1965-1962 שהה בלימודים אקדמיים, ובסיומם פיקד בשנים 1967-1965 על חטיבת השריון במילואים 520. עם תחילת המתיחות בגבולות והכניסה לתקופת ההמתנה, בשבועות שקדמו למלחמת ששת הימים, מונה לראש מטה פיקוד הדרום. הוא סייע בגיוס היחידות ובשינוען לגבול המצרי, היה שותף לניהול המערכה ונתן פתרונות לוגיסטיים לכוחות המתמרנים בעומק סיני. לאחר המלחמה שב וקיבל את הפיקוד על חטיבה 520 שקיבלה את המספר 217.
בשנת 1969 השתחרר משירות קבע בצה"ל, אך הוסיף לפקד על החטיבה במסגרת שירות המילואים עד לשנת 1972, בכלל זה בתקופת מלחמת ההתשה. בשנת 1973 שימש כעוזר פיקוד המרכז ועם פרוץ מלחמת יום הכיפורים מונה לראש מטה אוגדת השריון במילואים 146. הוא סייע בהנעת כוחותיה לדרום רמת הגולן, היה שותף לניהול לחימתה בצבא הסורי ועסק רבות בהיבטים הלוגיסטיים הכרוכים בה.
לאחר המלחמה שימש בשנים 1974-1973 כסגן מפקד אוגדה 146 בדרגת תת אלוף. בשנים 1976-1974 שימש כעוזרו של מפקד גייסות השריון ובתום תפקידו מונה לראש מטה גיס 479.
הוא נפטר ב-28 בנובמבר 2012.