גדעון אלטשולר נולד בשנת 1928 בישראל. בשנים 1946-1945 שירת בבריגדה היהודית, שפעלה במסגרת הצבא הבריטי ולחם בשלהי מלחמת העולם השנייה על אדמת אירופה. לאחר שובו לארץ היה חבר במחתרת האצ"ל. עם פרוץ מלחמת העצמאות שירת בגדוד 52 של חטיבת גבעתי ולחם עימו בקרבות מדרום לתל אביב ובקרבות לפריצת הדרך לירושלים. בעיצומה של המלחמה הוסמך לקצונה, ולאחר מכן עבר לגדוד הקומנדו 89 בחטיבה 8 בו פיקד על מחלקה, שאותה הוביל בלחימה נגד הצבא הירדני בגזרת רמלה-לוד במבצע דני ונגד הצבא המצרי בחזית הדרום.
בשנים 1951-1950 שב לשרת בגדוד 52 ומילא בו שורה של תפקידים, בכלל זה כקצין מודיעין וכסגן מפקד פלוגה רובאית. בשנים 1953-1951 פיקד על פלוגה בגדוד 51 בחטיבת גבעתי ובתום תפקידו השתחרר מצה"ל. בשנת 1954 התגייס לשירות בקבע ובשנים 1956-1955 שימש כקצין לתפקידים מיוחדים (קת"ם) ביחידת מודיעין 10 (לימים יחידה 504), באגף המודיעין.
בשנת 1956 עמד בראש ענף חי"ר בבסיס האימונים הפיקודי של פיקוד המרכז ובתום תפקידו שימש בשנים 1958-1956 כקצין האג"ם של חטיבת חי"ר במילואים 10. בשנת 1958 עבר הסבה לשריון ובשנים 1960-1959 פיקד על פלוגת טנקים בגדוד 52 בחטיבת השריון הסדירה 7.
בשנת 1961 למד במכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה (פו"ם) ובמינוי משני פיקד על פלוגת טנקים בגדוד 95 בחטיבה ממוכנת במילואים 10. בשנים 1963-1962 הדריך בקורס מפקדי פלוגות בבית הספר לשריון ובמינוי משני פיקד על גדוד טנקים 268 בחטיבת השריון במילואים 60.
בשנים 1964-1963 שימש כקצין ההדרכה של מפקדת גייסות השריון ובשנים 1965-1964 פיקד על גדוד טנקים 52, שעבר במהלך כהונתו מחטיבה 7 לחטיבת השריון 14. בשנים 1969-1966 שימש כסגן מפקד חטיבת השריון במילואים 60. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת ששת הימים והוא נשלח עמה לחזית המצרית. הוא לחם בקרב ההבקעה בצפון סיני ובהמשך חדר עימה לעומק המדבר והשתתף בקרב לכיבוש שדה התעופה ביר גפגפה.
בשנים 1973-1969 פיקד על חטיבת השריון 274, שהתבססה על טנקי שלל שנאספו משדות הקרב של מלחמת ששת הימים והושמשו לשירות בצה"ל. כחודשיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים עמד בראש מחלקת תורת לחימה (תו"ל) במה"ד ובמינוי משני עמד בראש מטה אוגדת השריון במילואים 143. עם תחילת המערכה הוא סייע בגיוס יחידותיה ובהנעת כוחותיה לאזור התעלה, והיה שותף בניהול לחימתה בצבא המצרי בקרבות הבלימה ובמאמץ ההבקעה. הוא עסק רבות בהיבטים הלוגיסטיים של האוגדה, בפרט במערכת הצליחה, ובתיאומים למול כוחות שכנים. בשנים 1975-1974 שהה בלימודים אקדמיים, אך הוסיף לשמש במינוי משני כראש מטה אוגדה 143 ששינתה לאחר המלחמה את המספר ל-611. בשנת 1976 השתחרר משירות קבע בצה"ל.
הוא נפטר ב-14 בנובמבר 2008.