אהרון (יאלו) שביט נולד בשנת 1935 בישראל. בשנת 1953 התגייס לצה"ל וכעבור שנתיים סיים קורס טיס. במערכת סיני לחם כטייס מיסטר בטייסת 101 ולזכותו נזקפו שתי הפלות של מטוסים מצריים. לאחר המלחמה מילא תפקידי הדרכה בבית הספר לטיסה. בשנים 1961-1960 שימש כסגן מפקד טייסת 101 ובשנים 1963-1962 שימש כסגן מפקד טייסת 116, שהתבססה על מטוסי המיסטר שהועברו אליה מטייסת 101.
בשנים 1965-1963 פיקד, במסגרת בית הספר לטיסה, על טייסת אימון בסיסי ובהמשך על טייסת אימון מתקדם. בסיום תפקידו שם יצא ללימודים במכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה. בשנים 1968-1966 פיקד על טייסת 105, שהתבססה על מטוסי סופר מיסטר B (סמב"ד) והייתה ממוקמת בבסיס חיל האוויר בחצור. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת ששת הימים, ובמהלכה הטייסת השתתפה במבצע מוקד לתקיפת שדות התעופה הערביים וביצעה מאות גיחות מבצעיות.
הוא עצמו השתתף בקרבות אוויר ולזכותו נרשמה הפלה של מטוס קרב סורי. בשנים 1971-1969 פיקד על טייסת תעופה בבסיס חיל האוויר ברמת דוד ובמסגרת הצבת החירום שלו כטייס קרב השתתף בגיחות תקיפה במלחמת ההתשה.
בשנים 1972-1971 עמד בראש מנהלת עציון, שהייתה אחראית על בניית בסיס אווירי חדש בסיני ובשנים 1976-1972 היה למפקדו הראשון. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים, ומהבסיס פעלה טייסת 144 שהתבססה על מטוסי נשר. הטייסת ביצעה מאות גיחות ולזכותה נזקפו למעלה מ-40 הפלות של מטוסי אויב.
בשנים 1979-1976 כיהן כנספח האווירי בארצות הברית, ובמהלך תפקידו הועלה לדרגת תת אלוף. בשנת 1979 השתחרר משירות קבע בצה"ל.