אמיר דרורי נולד בשנת 1937 בישראל. בתום לימודיו בפנימייה הצבאית בחיפה התגייס בשנת 1955 לצה"ל ושירת בחטיבת גולני. לאחר שהוסמך לקצונה מונה למפקד מחלקת חבלה בחטיבה ולחם עמה בשנת 1956 במערכת סיני.
בשנים 1960-1957 מילא תפקידי פיקוד ומטה בגדוד 51 ובכלל זה כקצין מבצעים וכמפקד פלוגה. בשנת 1960 הוביל את לוחמיו בפעולת צה"ל בכפר הסורי תאופיק במסגרת מבצע חרגול ועל פועלו עוטר בצל"ש הרמטכ"ל שלימים הומר לעיטור העוז.
בשנים 1964-1961 פיקד על גדוד 17 בחטיבת גולני ובשנים 1966-1965 שימש מדריך בקורס למפקדי פלוגות. בשנים 1967-1966 שימש כסגן מפקד גדוד 51, ובכלל זה במלחמת ששת הימים בה לחם עמו בקרב ההבקעה ברמת הגולן. בשנים 1970-1968 פיקד על גדוד 13 בחטיבת גולני ולחם עמו בגזרות פעולה שונות בתקופת מלחמת ההתשה. בשנים 1972-1970 שימש כקצין האג"ם של פיקוד הדרום ונטל חלק במיגור הטרור ברצועת עזה.
בשנים 1974-1972 פיקד על חטיבת גולני והוביל אותה בשורה של מבצעים בלבנון נגד ארגוני המחבלים. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים ותחת פיקודו לחמה החטיבה נגד הסורים ברמת הגולן. החטיבה השתתפה בקרבות הבלימה, ובמסגרת מבצע קינוח בו גם נפצע, עלה בידי החטיבה לכבוש מחדש את הר החרמון. לאחר התאוששותו מהפציעה שב לפקד על החטיבה במהלך הלחימה בשטח המובלעת הסורית.
בשנת 1975 התמנה לסגן מפקד אוגדה 36 בפיקוד הצפון ובשנים 1977-1976 פיקד עליה בדרגת תת אלוף. בשנים 1978-1977 עמד בראש מחלקת המבצעים באגף המטה ובשנים 1981-1978 פיקד על מחלקת ההדרכה בדרגת אלוף.
בשנים 1983-1981 פיקד על פיקוד הצפון ובמוקד כהונתו עמדה מלחמת שלום הגליל. תחת פיקודו פלש צה"ל לשטח לבנון, לחם בארגוני המחבלים ובצבא הסורי וכבש חלק ניכר משטחה ובכלל זה את עיר הבירה ביירות. בתום תפקידו יצא ללימודים בארצות הברית ולאחר ששב לארץ פיקד בשנים 1986-1985 על מפקדת חילות השדה. בשנים 1987-1986 שימש כסגן הרמטכ"ל וכראש אגף המטה. בשנת 1987 השתחרר משירות קבע בצה"ל. הוא נפטר ב-12 במרץ 2005.