אברהם רותם נולד בשנת 1934 בישראל. בשנת 1952 התגייס לצה"ל והוצב בחיל השריון בו עשה את עיקר שירותו הצבאי. הוא שירת בחטיבה השריון הסדירה 7, הוסמך במסגרתה כלוחם וכקצין ונטל חלק במערכת סיני. בתום שירותו הסדיר השתחרר מצה"ל, אך שב והתגייס בשנת 1959 לשירות בקבע וכעבור זמן קצר הוכשר כמפקד פלוגת שריון.
בשנים 1962-1961 פיקד על פלוגת טנקים בגדוד 82 בחטיבה 7 ובתום תפקידו עבר לשרת בבית הספר לשריון, תחילה כראש מדור תותחנות ובהמשך כמדריך ראשי. בשנים 1966-1965 שימש כקצין האג"ם של חטיבת השריון 14. בשנים 1967-1966 היה חניך במכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה (פו"ם), ובמקביל פיקד על גדוד טנקים 126 בחטיבת השריון במילואים 520. תוך כדי לימודיו פרצה מלחמת ששת הימים והוא לחם עם הגדוד נגד הצבא המצרי בעומק סיני.
בשנים 1968-1967 פיקד על גדוד טנקים 82 והוביל אותו בפשיטה על העיירה כראמה בירדן. על לחימתו שם ועל אופן פיקודו בקרב קיבל ציון לשבח שלימים הומר בעיטור המופת. בשנים 1970-1968 היה לקצין האג"ם, תחילה של מרחב מערב סיני, ובהמשך של הכוחות המשוריינים שם שקובצו לאוגדת השריון הסדירה 252. בשנים 1972-1970 עמד בראש מחלקת תורת חיל השריון במפקדת גייסות השריון אשר עדכנו תורות לחימה והטמיעו לקחים מתודיים במערך.
בשנים 1973-1972 עמד בראש חטיבת השריון הסדירה 401 ובתום תפקידו מונה כחודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים לסגן מפקד אוגדת השריון במילואים 146 בפיקוד המרכז. עם פרוץ המלחמה היה אחראי על גיוס יחידות האוגדה וציודן ומשהתקבלה הפקודה על העלאתה לרמת הגולן היה אחראי לשינועה. לאחר מכן היה שותף לניהול מתקפת הנגד שלה בדרום הרמה וללחימתה בשטח המובלעת הסורית. לאחר המלחמה מונה לסגן מפקד אוגדה 440, אשר התבססה על טנקי שלל ובהמשך למפקדה. בשנים 1975-1974 פיקד על אוגדה 252 בסיני.
בשנים 1978-1975 עמד בראש מחלקת ההדרכה במטה הכללי בדרגת אלוף ובמינוי משני פיקד על אוגדת השריון במילואים 611. בשנים 1981-1978 שהה בלימודים אקדמיים, במקביל לפיקוד על גיס 441 במינוי משני, ובשנת 1982 השתחרר משירות קבע בצה"ל.
הוא נפטר ב-21 בנובמבר 2006.