אהוד ברק נולד בשנת 1942 בישראל. בשנת 1959 התגייס לצה"ל ומספר חודשים אחר כך היה ללוחם בסיירת מטכ"ל. לאחר הסמכתו כקצין חי"ר מילא בשנים 1970-1962 שורה של תפקידי פיקוד בסיירת בסדיר ובמילואים. בין השאר, השתתף בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים במספר מבצעים מיוחדים בעומק שטח האויב, שעליהם קיבל ארבעה ציונים לשבח מהרמטכ"ל, ובהם אחד שהומר לעיטור המופת.
בשנים 1968-1967 שימש כקצין המבצעים של הסיירת ובשנים 1970-1968 שימש כסגן המפקד שלה. בשנת 1970 עבר הסבה לשריון ובתום הסמכתו פיקד בשנים 1971-1970 על פלוגת טנקים בגדוד 79 בחטיבת השריון הסדירה 401.
בשנים 1973-1971 פיקד על סיירת מטכ"ל ובתקופת כהונתו הוביל אותה במבצעים נועזים נגד הטרור הפלסטיני, בכלל זה מבצע ההשתלטות על מטוס סבנה החטוף ומבצע אביב נעורים בו חוסלו שלושה ממנהיגי המחבלים בלב ביירות. על כושר מנהיגותו ואומץ לבו בתקופת הפיקוד על היחידה קיבל את צל"ש הרמטכ"ל החמישי במספר. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים קטע את שהותו בארצות הברית ושב לארץ. הוא קיבל את הפיקוד על גדוד 100 ולחם במסגרת חטיבת השריון 460 בחזית המצרית. הגדוד השתתף במבצע אבירי לב, לחם בקרב החווה הסינית וצלח לשטח מצרים. הגדוד חיסל על אדמתה מספר בסיסי טילים, ניהל שורה של קרבות שריון והשתתף בקרב לכיבוש העיר סואץ.
בשנים 1975-1974 פיקד על חטיבת השריון הסדירה 401 ובשנים 1977-1975 שימש כעוזר ראש אגף המודיעין למבצעים. במהלך כהונתו היה שותף לתכנון מבצע כדור הרעם לשחרור בני הערובה הישראלים, שנחטפו על ידי מחבלים לאוגנדה והוחזקו בשדה התעופה באנטבה.
בשנים 1978-1977 שהה בלימודים אקדמיים בחו"ל ולאחר שובו לארץ פיקד בשנים 1980-1978 על אוגדת השריון במילואים 611 בדרגת תת אלוף. בשנים 1981-1980 פיקד על אוגדת השריון הסדירה 252 בפיקוד הדרום.
בשנים 1983-1982 עמד בראש אגף התכנון במטה הכללי בדרגת אלוף ובמינוי משני שימש כסגן מפקד גיס 446. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת שלום הגליל והוא השתתף בניהול לחימתו בצבא הסורי בבקעת הלבנון.
בשנים 1986-1983 עמד בראש אגף המודיעין במטה הכללי ובשנים 1987-1986 פיקד על פיקוד המרכז. בשנים 1991-1987 שימש כסגן הרמטכ"ל וכראש אגף המטה ובשנים 1994-1991 כיהן כרמטכ"ל ה-14 של צה"ל בדרגת רב אלוף. תקופת כהונתו התמקדה בלחימה בטרור הפלסטיני בשטחים ובטרור של חזבאללה בדרום לבנון, אך גם ביישומם של תהליכים מדיניים ובראשם הסכם אוסלו עם הפלסטינים וחוזה השלום עם ירדן.
בשנת 1995 השתחרר משירות קבע בצה"ל וזמן קצר אחר כך פתח בקריירה פוליטית. בשנים 1996-1995 כיהן תחילה כשר הפנים בממשלת רבין ובהמשך כשר החוץ בממשלת פרס. בשנים 2001-1999 כיהן כראש הממשלה ושר הביטחון, ובתקופה זו התמקד בהסגת צה"ל מדרום לבנון ובניסיונות להגיע להסדר מדיני עם הסורים ועם הפלסטינים.
בשנים 2013-2007 כיהן כשר הביטחון, תחילה בממשלת אולמרט ובהמשך בממשלתו השנייה של נתניהו. תקופת כהונתו התמקדה בבלימת מאמציה של איראן להשיג יכולת גרעינית ובלחימה בממשל חמאס ברצועת עזה.