אלעזר ברק נולד בשנת 1934 בפולין. בשנת 1952 התגייס לצה"ל כעתודאי ולמד בחוג להנדסת מכונות בטכניון. בתום המסלול שכלל גם הסמכה לקצונה הוצב בחיל החימוש ומילא תפקידי פיקוד ומטה במסגרתו. בשנים 1962-1960 פיקד על בית מלאכה מספר 4 של חיל החימוש בבית דגון שעסק בייצור חלקים וחלפים לכלי רכב משוריינים.
בשנת 1962, עשור לאחר חיולו, השתחרר משירות קבע בצה"ל לטובת לימודים לתואר שלישי בהנדסה באוניברסיטת MIT בארצות הברית. עם חזרתו בשנת 1966 לישראל התגייס בשנית לצה"ל ועמד בראש צוות לניסוי אמצעי לחימה חדשים. במלחמת ששת הימים שירת כקצין לתפקידים מיוחדים באוגדה 84 שלחמה בחזית המצרית, תחילה בציר החוף לאורך הים התיכון ובהמשך בעומק סיני. בשנים 1970-1967 עמד בראש ענף בחינה במפקדת קצין חימוש ראשי ובשנים 1973-1970 שימש כעוזר הטכני לקצין חימוש ראשי ובהמשך היה לסגנו.
בשנים 1978-1973 שימש כקצין חימוש ראשי בדרגת תת אלוף. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים, והחיל תחת פיקודו הפעיל סדנאות שפעלו ללא לאות לתיקון אלפי כלי רכב לסוגיו השונים. כפועל יוצא מכך, רבים מהכלים שנפגעו הוחזרו לכשירות מבצעית תוך כדי לחימה, היקף השחיקה צומצם באורח ניכר ולצה"ל ניתנה היכולת הכמותית להכריע את צבאות האויב.
לאחר המלחמה הוביל תהליך מקיף של הפקת לקחים והטמעתם בחיל ומילא תפקיד מכריע בפיתוח טנק המרכבה. בשנת 1979 השתחרר משירות קבע בצה"ל. הוא נפטר ב-9 בפברואר 2008.