יוסף יודוביץ' נולד בשנת 1941 בישראל. בשנת 1961 התגייס לצה"ל והוצב בחיל השריון בו עשה את כל שירותו הצבאי. בתום הסמכתו כאיש צוות טנק שירת בגדוד 82 בחטיבת השריון הסדירה 7, תחילה כנהג טנק ובהמשך כמפקד טנק. בשנת 1962 הוסמך כקצין ובתום הכשרתו החילית שימש בשנים 1964-1963 מדריך בקורס מפקדי טנקים בבית הספר לשריון. בתום תפקידו השתחרר מצה"ל, ובמסגרת שירות המילואים הוכשר כקצין סיור בשריון.
בשנים 1971-1964 פיקד על צוותי סיור, תחילה במסגרת חטיבת השריון 14 ובהמשך במסגרת חטיבה ממוכנת במילואים 11. במלחמת ששת הימים לחם בחזית המצרית, השתתף בקרב על מתחם אום-כתף וסייע בחילוץ פצועים תחת אש. על תפקודו בקרב הוענק לו ציון לשבח מאלוף פיקוד הדרום, שלימים הומר לעיטור המופת.
בשנים 1972-1971 שב לשירות קצר בקבע ושימש כקצין האג"ם של חטיבת השריון במילואים 421, ובמינוי משני היה ממלא מקום מפקד יחידה 88, שהתבססה על כלים משוריינים בעלי יכולת אמפיבית וכונתה בשם "דב לבן". בשנת 1973 פיקד במינוי מלא על יחידה 88, שהייתה כפופה לחטיבת השריון במילואים 274 אשר התבססה על טנקי שלל. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים והיחידה שהופעלה כמסגרת גדודית, איבטחה בשבוע הראשון את חוף מפרץ סואץ בגזרת א-טור מפני חדירת קומנדו מצרי. בהמשך, הגדוד צלח את תעלת סואץ והוכפף תחת פיקוד חטיבת השריון 14. הגדוד בפיקודו השתתף בקרב על מתחם אורחה, בו נפגעו עשרות מלוחמיו וסייע בהרחבת פרוזדור הצליחה ובהגנה על הגשרים בתעלה. בתום המלחמה מונה למפקד גדוד טנקים 25 בחטיבת המילואים 274 ומילא תפקיד זה בשנים 1974-1973. לאחר מכן שימש במשך כחצי שנה כסגן מפקד חטיבת השריון במילואים 274, שמספרה הוחלף לאחר המלחמה ל-691, ובשנים 1976-1975 שימש כסגן מפקד חטיבת השריון במילואים 500.
בשנים 1978-1976 פיקד על חטיבת השריון במילואים 889 בדרגת אלוף משנה ובשנים 1979-1978 שימש כסגן מפקד אוגדת השריון במילואים 880, כאשר תפקיד זה מילא בשירות בקבע. בשנים 1984-1979 פיקד על חטיבת השריון במילואים 608, בכלל זה במהלך מלחמת שלום הגליל בלבנון, ובתפקידו האחרון במערך המילואים שימש כסגן מפקד אוגדת השריון במילואים 611 בפיקוד הדרום.
הוא נפטר ב-22 בספטמבר 2018.