הקרב על כיס חושניה

קרב שנערך ב-10-9 באוקטובר 1973 באזור חושניה בדרום רמת הגולן ובמרכזה, בין אוגדות 146 ו-210 לבין כוחות מדיביזיות 1, 5 ו-9 של הצבא הסורי. הקרב, שהשתלב במאמצי הבלימה של צה"ל והיווה המשך למתקפת הנגד, שמט מהסורים את הישגיהם הטריטוריאליים המשמעותיים בגזרה והוביל לנסיגתם אל מעבר לקו הסגול.

בצוהריי ה-6 באוקטובר 1973 פתח צבא סוריה במלחמה עם ישראל במתואם עם הצבא המצרי. ביממת הקרב הראשונה הניעו הסורים שלוש דיביזיות חי"ר ממוכן לשטח רמת הגולן ועלה בידם לרשום הצלחות בעיקר בדרום רמת הגולן ובמרכזה. הכוחות, שנמנו על דיביזיות 5 ו-9, חדרו לעומק השטח עד רמת מגשימים, הגיעו לגדרות מחנה נפח והשתלטו על המרחב סביב הכפר הנטוש חושניה שחלש על צומת מרכזי. בהמשך קודמה גם דיביזיית השריון 1 הסורית, שמיקמה את מפקדתה בתל פזרה (כיום ליד צומת בשן) צפונית מזרחית לחושניה. החשש מנפילת רמת הגולן כולה לידי הסורים ומהצבת איום על יישובי עמק הירדן, הוביל להחלטה להעביר את אוגדה 146 בפיקודו של תא"ל משה פלד, ששימשה ככוח עתודה מטכ"לי, מפיקוד המרכז לפיקוד הצפון. בנוסף, נקבע כי היא תוביל מתקפה נגדית של צה"ל בדרום רמת הגולן לצד אוגדה 210 בפיקודו של אלוף (במיל') דן לנר שנועדה לפעול בציר יהודיה-חושניה.  

התקפת הנגד, שנפתחה בבוקר ה-8 באוקטובר, פגעה קשות בסד"כ דיביזיה 5 שממנו נגרעו חטיבות 47 ו-132 ואחיזתה בדרום רמת הגולן הלכה והצטמצמה. בעקבות התקיפות של אוגדות 146 ו-210 לאורך היום נבלמה התקדמות הסורים וכוחותיהם בדרום ובמרכז הרמה נדחקו עם רדת ערב לתא שטח מוגדר, שהשתרע בין תל חזקה בצפון לתלי ג'וחדר ופארס בדרום ולחושניה במערב. במרחב זה שכנו שרידיהם של כוחות מדיביזיות 5 ו-9 ועיקר כוחה של דיביזיה 1 אשר מנו יחדיו למעלה מ-200 טנקים, מאות נגמ"שים ועשרות סוללות ארטילריה.

הצלחת מתקפת הנגד לסגור את הפירצה בדרום רמת הגולן ולפגוע במאות כלים משוריינים הובילה את פיקוד הצפון להחלטה לנצל את התנופה ולהעמיק את ההישג. המטרה העיקרית שעמדה לנגד הפיקוד הייתה להשמיד את עיקר כוחה של דיביזיה 1 ולהסיג את הכוחות הסוריים מזרחה אל מעבר לקו הסגול. לאור זאת, הוחלט כי אוגדה 146 תתקוף את המרחב בשליטה הסורית מכיוון דרום ומערב ותשתלט על תא השטח באזור מוצבים 111 ו-112, בעוד אוגדה 210 המוקטנת תתקוף מכיוון צפון ומערב ותפעיל לחץ על הכפר חושניה.

ב-9 באוקטובר לפנות בוקר התכנסו לראשונה ארבעת מפקדי החטיבות של אוגדה 146 לקבוצת פקודות. נקבע כי חטיבה 205 תתקדם לעבר רפיד ותכבוש את תל פארס, חטיבה 4 תתקוף במרחב שבין תל פארס לחושניה ותתקדם לעבר כודנה, חטיבה 9 תטהר את גזרת נח"ל גשור ולאחר מכן תכבוש את הכפר חושניה, וחטיבה 670 תאבטח את האגף המזרחי של האוגדה ותערך באזור מוצבים 116 ו-117. על חטיבה 179 מאוגדה 210 הוטל לבלום את הסורים בציר יהודיה ולדחוק אותם מאזור קצביה מזרחה לעבר חושניה.

עם בוקר פתחו שתי האוגדות במתקפה בהתאם לתכנון. חטיבה 205 השתלטה על תל ג'וחדר, לחמה בחטיבה ממוכנת 58 ובחטיבת השריון 76 של דיביזיה 1 וכבשה גם את תל פארס. חטיבה 4 השתלטה על המרחב שבין תל פארס לחושניה והלמה בכוחות משרידי חטיבות 33 ו-58 של הצבא הסורי. חטיבה 9 הכריעה לאחר מאבק מתחם סורי מבוצר בתל טליע (כיום מושב קשת), נעה בהמשך לתוך הכפר חושניה ותקפה את מרכז הפיקוד של דיביזיה 1 בתל פזרה. כפועל יוצא מתנועת חטיבה 9 ומהלחץ שהופעל על ידי חטיבה 179, הסורים נדחקו בהדרגה מזרחה, מרבית צירי החדירה שלהם בגזרה נתפסו וריחפה עליהם סכנת כיתור. עם ערב הלך והחמיר מצבם של הסורים עוד יותר כאשר חטיבה 679 הועברה מאוגדה 36 לאוגדה 210. חטיבה זו השתלטה על רכס רמתניה ותקפה את מרחב חושניה מכיוון צפון, כך שלמעשה כיתורו הושלם ולסורים נותר רק נתיב מילוט מזרחה חזרה לשטחם.

בסיום יום הלחימה של ה-9 באוקטובר, השטח שבשליטת הסורים הצטמצם אפוא משמעותית וכוחותיהם שספגו אבדות ניכרות התרכזו בכיס בסביבות חושניה. לאור ההערכה כי הסורים נמצאו בפני נקודת שבירה, הוחלט להמשיך למחרת בתנועת המלקחיים של שתי האוגדות ולהשמיד את הכוחות הסוריים בכיס, להתייצב על הקו הסגול ולבצע מחטף בתל כודנה. בעקבות זאת, הוטל על אוגדה 210 לכבוש את רכס תל חזקה עד מוצב 110 בעוד שעל אוגדה 146 היה לכבוש את רכס מוצב 111, לעבור את הקו הסגול ולכבוש את תל כודנה.

בבוקר ה-10 באוקטובר חודשה ההתקפה במטרה לכבוש את קו המוצבים הקדמי ולחסל את הכיס הסורי בחושניה. עד הצוהריים עלה בידי כוחות אוגדה 210 להשתלט על רכס חזקה, לחבור למוצב 110 ולהתייצב מצפון לציר המוביל לתל כודנה. אוגדה 146 נועדה לתקוף בחזית רחבה יותר את הכוחות הסורים הנסוגים ולבסוף לעלות על תל כודנה מדרום וממערב. חטיבה 9 השלימה את ההשתלטות והטיהור של חושניה ובהמשך כבשה גם את תל פזרה, שממנו פונתה מפקדת דיביזיה 1 במהלך הלילה. חטיבה 4 השתלטה על רכס שעף סנדין שחלש על מוצבים 111 ו-112 וסייעה להתקפת חטיבה 205 על תל אל-אצבח. עד הצוהריים נסוגו הסורים כליל מגזרת הפעולה אל מעבר לקו הסגול, אך כל הניסיונות של אוגדה 146 לתפוס אחיזה בגולן הסורי ולהשתלט על תל כודנה כשלו.

הכרעת הכוחות הסוריים בדרום רמת הגולן ובמרכזה, ובפרט השמדת עיקר כוחותיה של דיביזיית השריון 1 באזור חושניה, תרמו תרומה מכרעת למפנה בחזית. הסורים שמטו את כל הישגיהם הטריטוריאליים מפתיחת המלחמה, למעט מוצב החרמון, ונסללה הדרך לשלב ההבקעה ולהעברת הלחימה לעומק שטחם.