הקרב על נפח

​קרב שנערך עם כוחות סורים סמוך לבסיס המרכזי של צה"ל ברמת הגולן. בשיאה של הלחימה במקום הגיעו הסורים לגדרות מחנה נפח, איימו לכבוש אותו ולנוע משם עד לנהר הירדן. הדיפת הסורים מסביבות המחנה עמדה במוקד שלב הבלימה של צה"ל במלחמה בחזית הצפונית.

ערב מלחמת יום הכיפורים שכן מוצב הפיקוד של החטיבה המרחבית 820 שחלשה על רמת הגולן במחנה נפח. הבסיס היה ממוקם במרכז הרמה על הצטלבות דרכים מרכזית של ציר הנפט שהשתרע לכל אורכה עם הכביש שהוביל מקוניטרה ועד לגשר בנות יעקב שעל נהר הירדן. בשל מיקומו האסטרטגי והיותו המפקדה המרכזית של צה"ל באזור עמד כיבוש המחנה במוקד התכנון האופרטיבי הסורי. מטרתו הייתה להחדיר כוחות שריון מדיביזיה 1 מפתחת קוניטרה ללב רמת הגולן, לנוע משם לעבר נהר הירדן, לחסום את צירי העלייה של צה"ל לרמה ולהשלים את כיבושה.

עם פרוץ המלחמה בצהריי ה-6 באוקטובר 1973 תקפו מטוסים סוריים את מחנה נפח כחלק ממטס פתיחה רחב יותר ופגעו במבנים ובמערכת החשמל שם. בנוסף פתחו הסורים בהרעשה ארטילרית כבדה לאורך הקו ובחסותה החלו דיביזיות החי"ר 5, 7 ו-9 המתוגברות במאות טנקים לחצות את הקו הסגול ולחדור לשטח רמת הגולן. קצין האג"ם הפיקודי סא"ל אורי שמחוני ששהה בנפח חילק בפתח המערכה את רמת הגולן לשתי גזרות. חטיבה 188 בפיקודו של אל"ם יצחק בן-שהם קיבלה את האחריות על החלק הדרומי כאשר תחת פיקודה היו גדודים 53 ו-82 בלבד, בעוד שחטיבה 7 בפיקודו של אל"ם אביגדור בן גל קיבלה את האחריות על החלק הצפוני ותחתיה היו גדודים  71, 74, 75 ו-77. בעוד הצבא הסורי נבלם בהצלחה יחסית בפתחת קוניטרה, הצליחו כוחותיו לפרוץ דרך פתחת כודנה בסביבות מוצב בט"ש 111 ודרך פתחת רפיד בין מוצבים 115 ו-116 והחלו לחדור לדרום רמת הגולן ולמרכזה.

בליל ה-7-6 באוקטובר אוגדה 36 בפיקודו של תא"ל רפאל איתן, שזה לא מכבר גויסה וקיבלה אחריות על ניהול הלחימה ברמת הגולן, מיקמה את מפקדתה במחנה נפח. בד בבד עם תחילת היערכותה, עברה מתקפת הצבא הסורי לשלב השני וחטיבות השריון שלו קודמו מערבה. הידלדלות כוחותיה של חטיבה 188 הביאה לכך שהחדירה הסורית בגזרתה הלכה והעמיקה. חטיבת השריון 51 הגיעה לאזור חושניה, חטיבת השריון 46 נעה על ציר הנפט ואיגפה את תל פארס וחטיבה ממוכנת 132 וחטיבת השריון 47 פרצו בגזרת מוצב בט"ש 116 לכיוון רמת מגשימים. מאמץ סורי נוסף של חטיבת השריון 43 שהתחולל מדרום לקוניטרה בין מוצבים 109 ו-110 והיה עשוי להתקדם לעבר נפח, סוכל בהצלחה על ידי פלוגה בפיקוד מאיר זמיר מחטיבה 7.

בד בבד עם הגעתם בטפטופים של כוחות המילואים מחטיבות 179 ו-679, המשיכו הסורים בבוקר ה-7 באוקטובר את התקדמותם ללב רמת הגולן ומיקדו את המאמץ לעבר מחנה נפח. מפקד דיביזיה 1 הסורית החל לארגן מתקפה לכיוון הבסיס והקצה לכך את חטיבת השריון 51, שכבר הייתה על ציר הנפט מצפון לחושניה, ואת חטיבת השריון 91 שנערכה בפתחת כודנה סמוך לתל פזרה. התקרבותם של הטנקים הסורים למרחב נפח הביאה לכך שבשעה 07:30 הוחלט לפנות את המחנה ומפקדת אוגדה 36 החלה להתקפל מהמקום. אולם, כעבור פחות משעתיים שבו אנשיה לבסיס לאחר שהמסקנה הייתה כי האיום קטן משחשבו.

בסביבות השעה 09:30 יצאו מפקד חטיבה 188 אל"ם יצחק בן-שהם וקצין האג"ם רס"ן בני קצין ממחנה נפח לכיוון דרום על גבי ציר הנפט, כדי לבלום את הסורים בסיוע כוחות מילואים מחטיבה 179. במועד סמוך לכך נעו כוחות של חטיבה 679 בפיקודו של אל"ם אורי אור למרחב שמדרום לקוניטרה כדי לסגור את הפירצה שהייתה שם בין חטיבות 7 ו-188. בשלוש השעות הבאות לחמו כוחות חטיבה 188 משני צדיו של ציר הנפט בעשרות טנקים מחטיבת השריון 51 הסורית במאמץ לחסום את נתיב הגישה שלהם לנפח מכיוון דרום. בעוד שהכוח בפיקודו של אל"ם יצחק בן-שהם הצליח להדוף בהצלחה את האויב, כוח בפיקודו של רס"ן דן פסח סגן מפקד גדוד 82 שלחם בצד המערבי של ציר הנפט, אוגף והושמד.  

בעת הלחימה העיקשת על ציר הנפט, קידמו הסורים את חטיבת השריון 91 שהתבססה על טנקים מתקדמים מסוג T-62 לאזור שבין תל יוסיפון לחושניה ונעו בכיוון צפון מערב בשלושה צירים במקביל. גדוד 82 מוקטן שניצב מול חטיבה 91 התקשה לעמוד מול כמות הטנקים ועוצמת האש שהופעלה נגדו. תוך כדי הקרב עמה נפצע המג"ד חיים ברק והפיקוד על הגדוד הועבר לידי מפקד פלוגה א' אלי גבע. לאחר שגבע לא הצליח ליצור קשר עם מפקדיו בחטיבה 188 ומשהתחמושת הלכה ואזלה, הוא שוחח עם מפקד חטיבה 7, שאליו היה הגדוד שייך במקור, וקיבל את אישורו לסגת מהמקום יחד עם פלוגה ב' בפיקודו של יעקב צ'סנר. כפועל יוצא מכך נוצר חלל משמעותי בגזרה שסייע לטנקי חטיבה 91 הסורית להתקרב  עד לגדרות מחנה נפח.

בזמן שהסורים הלכו וסגרו בשעות הצהריים על המחנה הורה מפקד אוגדה 36 תא"ל רפאל איתן למפקד חטיבה 188 אל"ם יצחק בן-ש​הם לשוב מיד לנפח עם הכוח העומד לרשותו כדי להגן על הבסיס. בו בזמן אנשי המפקדה עזבו את המקום כאשר חלק נע צפונה לעבר תל שיבן וחלק אחר נע מערבה לעבר גשר בנות יעקב. במועד סמוך יצר אלוף יצחק חופי מפקד פיקוד הצפון קשר עם אל"ם אורי אור מפקד חטיבה 679 והורה לו לנוע במהירות לעבר נפח כדי לסייע בהגנה על המחנה. בעת שטנקי חטיבה 679 פתחו בתנועה לשם,  אל"ם בן-שהם השאיר מספר טנקים ככוח חסימה על ציר הנפט בפיקוד סגנו סא"ל דוד ישראלי ונע גם כן לעבר נפח. עד מהרה הוא גילה כי הסורים נמצאו בקרבת גדרות הבסיס, כאשר טנקי חטיבה 91 תקפו אותו ממזרח בעוד טנקי חטיבה 51 תקפו באיגוף מכיוון דרום מערב. בעקבות זאת הוא הורה לסגנו לחבור אליו ואליהם הצטרף גם הטנק בפיקודו של סגן צבי גרינגולד המוכר כ"כוח צביקה". כוח חטיבה 188 נלחם בנחיתות מספרית משמעותית ועל אף הצלחתו לפגוע בטנקים רבים ניצחה הכמות את האיכות. בתוך כעשרים דקות בין השעות 14:30-14:10 נהרגו מפקד חטיבה 188 אל"ם יצחק בן-שהם, סגנו סא"ל דוד ישראלי וקצין האג"ם רס"ן בני קצין והחטיבה נותרה ללא שרשרת פיקוד. בעוד שרידי הכוח ובו גם הטנק של צבי גרינגולד נעו מערבה לכיוון עליקה, הגיע מכיוון צפון מזרח כוח בן כ-15 טנקים בפיקודו של מפקד חטיבה 679 ותקף את טנקי חטיבה 91 הסורית מהאגף. במשך מספר שעות התנהל קרב שריון בקרבת המחנה בין שתי חטיבות השריון הסוריות לבין חטיבה 679 ורסיסי כוחות מחטיבות 179 ו-188 ועם רדת ערב ההתקפה הסורית נשברה.

בלימת ההתקדמות הסורית מערבה לצד צבירת כוחות המילואים, ייצבו את קווי צה"ל במרכז רמת הגולן. יחד עם זאת, הסורים לא ויתרו לחלוטין על כוונתם להשתלט על מרחב נפח וכעבור יומיים חידשו את מתקפתם בניסיון להשיב לידם את היוזמה. בבוקר ה-9 באוקטובר פתחה דיביזיה 1 הסורית בהתקפה משוריינת שכללה איגוד כוחות מחטיבות 51, 76 ו-91 בגזרה שבין נפח לחושניה, ובמקביל הוטסו כוחות קומנדו על גבי רביעיית מסוקים לעבר שטח הבסיס כדי לתקוף את כוחות צה"ל בעורפם. מסוק אחד הופל באש מהקרקע, אך שלושת הנותרים הצליחו להנחית כ-75 לוחמים בשטח. אולם, לוחמים מחטיבת גולני ומכוח סיירת מטכ"ל בפיקודו של רס"ן יוני נתניהו שהיו במשימת אבטחה, חתרו למגע ובתום קרב הרגו עשרות חיילי קומנדו סורי ולקחו בשבי את מי שנותר בחיים. חטיבה 679 שנערכה מבעוד מועד בשטחים שולטים לחידוש המתקפה הסורית הצליחה בתוך מספר שעות לפגוע בעשרות כלים משוריינים ושברה גם את הניסיון השני של דיביזיה 1 הסורית לכבוש את נפח. בכך הוסר סופית האיום על המחנה ועל סביבתו ורמת הגולן הייתה מטוהרת כמעט כליל מנוכחות אויב.