מבצע פונטיאק

​​​​​​​​​מבצע משולב של חיל האוויר וכוחות היבשה בליל ה-11-10 באוקטובר 1973 בעומק השטח המצרי.

לאחר כישלון התקפת הנגד ב-8 באוקטובר 1973 בחזית המצרית, הוחלט לרכז את המאמץ ההתקפי בחזית הסורית. חיל האוויר התמקד בתקיפות עומק נגד מטרות אסטרטגיות בתוך סוריה וכוחות היבשה נערכו לעבור את הקו הסגול ולהבקיע לשטח הגולן הסורי. בחזית המצרית המשיך צה"ל במאמץ הבלימה, ובד בבד עם הימנעות מקרבות שחיקה, הוחלט לבצע פשיטה מוסקת בעורף האויב כדי לפגוע במרכזי הכובד שלו ולערער את ביטחונו.

על פי פקודת המבצע הוחלט להנחית כוח על ג'בל עתקה ולירות ממנו אש ארטילרית על מטרות מצריות. ההר התנשא לגובה של 871 מטרים מעל פני הים ושכן כ-18 ק"מ ממערב לעיר סואץ, ולכן היווה נקודת תצפית על אזור התעלה בגזרת הפעולה של הארמיה השלישית. סא"ל עמוס ירון, ששב בבהילות לארץ מלימודיו בארה"ב, מונה  למפקד המבצע ולרשותו הוכפף כוח בן 22 לוחמים. הכוח מנה מספר אנשי מילואים מסיירת מטכ"ל למשימת אבטחה, לוחמים מגדוד הנח"ל המוצנח וסוללת תותחנים ייעודית מגדוד 405 בפיקודו של סרן יהונתן שמיר.

בליל ה-11-10 באוקטובר 1973 המריא הכוח מרפידים על גבי שני מסוקי יסעור מטייסת 118 ועמו שני תותחי 105 מ"מ ופגזים. המסוקים חדרו לשטח מצרים מבלי שהתגלו ובחסות החשכה הונחתו הכוח והציוד על ההר. בתוך זמן קצר ירה הכוח 90 פגזים לעבר ציר סואץ-קהיר ולעבר מפקדות של הארמיה השלישית והסבו להן נזק. בתום פחות משעה מתחילת הירי הוזעקו המסוקים לאיסוף הכוח חזרה, אך עם הגעתם עם שחר, התקשו לזהות את מיקום הכוח בשל עננות וערפל. בשל החשש כי המצרים יאתרו את הלוחמים, החליט מפקד הטייסת סא"ל יובל אפרת לחלצם במסוק אחד בלבד. תוך סיכון רב הוא הדליק את אורות המסוק, והכוח זיהה את מקום הנחיתה שלו ופונה בשלום חזרה לארץ.

שבוע מאוחר יותר בליל ה-18-17 באוקטובר 1973 שב צה"ל על פעולה זו במסגרת מבצע אבולעפיה. כוח מוגבר של 40 לוחמים שב והפגיז מטרות מצריות מפסגת ג'בל עתקה ופגע בתחנת מכ"ם שעליו​.