קרב עמק הבכא

קרב שהתחולל ב-9 באוקטובר 1973 בפתחת קוניטרה בין הצבא הסורי לבין כוחות צה"ל בהובלת חטיבה 7 והיווה אחד משיאיו של שלב הבלימה. במהלכו נפגע לאויב מספר תלת ספרתי של כלים משוריינים ועמידתם האיתנה של הלוחמים שם סללה את הדרך לשלב ההבקעה ולהעברת הלחימה לשטח סוריה.

ערב מלחמת יום הכיפורים חטיבה 7 בפיקודו של אל"ם אביגדור בן גל נפרסה בצפון רמת הגולן ולרשותה עמדו גדודים 75 ו-77 בפיקודם של סא"ל יוס אלדר וסא"ל אביגדור קהלני בהתאמה, גדוד 71 מבית הספר לשריון בפיקודו של סא"ל משולם רטס וגדוד 74 בפיקודו של יאיר נפשי מחטיבה 188. עם תחילת המלחמה בצהריי ה-6 באוקטובר רכזה החטיבה את מאמציה לבלימת מהלך ההבקעה של דיביזיית חי"ר 7 של צבא סוריה במרחב שמצפון לקוניטרה ועד למרגלות הר חרמונית. במשך שלושת ימי הלחימה הראשונים בלמה החטיבה שני ניסיונות סורים עיקריים לפרוץ מתוך העמק הפתוח לשטח רמת הגולן. האחד היה של חטיבת חי"ר 85 שנבלם בשעות הראשונות של המלחמה והשני היה של חטיבה ממוכנת 121 וחטיבת השריון 78 שנהדף למחרת.

ב-8 באוקטובר 1973 פתח צה"ל במתקפת הנגד ברמת הגולן ועלה בידו להדוף את הסורים בדרום רמת הגולן מזרחה ולמנוע מהם שוב לפרוץ בצדה הצפוני. בעקבות זאת שמטו הסורים חלק ניכר מהישגיהם מתחילת המלחמה ומשום כך החליטו להגיב למחרת במהלך התקפי משלהם. בהבינם כי יקשה עליהם להשיב את הגלגל לאחור בדרום הרמה התמקדו הסורים בחלקה הצפוני ופעלו בשני מאמצים – במרחב בין קוניטרה להר חרמונית מול חטיבה 7 ובמרחב שבין קוניטרה לנפח מול חטיבה 679. לטובת הלחימה מול חטיבה 7 העמידו הסורים כוח משמעותי שכלל את חטיבת השריון 81 וגדוד מכוח העילית בפיקודו של רפעת אסד אחיו של נשיא סוריה. לרשותם עמדו כ-120 טנקים, רובם מהדגם המתקדם T-62, ועוד עשרות נגמ"שים בעוד שלחטיבה 7 היו בין 50 ל-55 טנקים כשירים, כאשר כשליש מהם היו כמעט ללא תחמושת.

ב-9 באוקטובר בשעה 08:00 פתחו הסורים בהרעשה ארטילרית לעבר אזור הפריסה של חטיבה 7 בין מוצבי הבט"ש 105 ל-109. בחסות ההפגזה קדמו הסורים את טורי השריון שלהם והצליחו להסיג את טנקי חטיבה 7 לאחור. בשעה 08:45 פקד אביגדור בן גל מח"ט 7 על אביגדור קהלני מג"ד 77 לנוע במהירות לעבר העמק שלמרגלות הר חרמונית, לפעול לסגירת הפרצות שם ולקבל פיקוד על הכוחות במקום. גדוד 77 תוגבר בגדוד 71 ובכוחות נוספים של החטיבה ויחדיו לחמו בטווחים קצרים מול השריון הסורי. אולם מלאי התחמושת שעמד לרשות טנקי חטיבה 7 הלך ואזל וחלק מהטנקים נותרו ללא פגזים, אך מפקד החטיבה אסר עליהם לסגת. מה שסייע בשעה הקשה להתגבר ולו במעט על המחסור היה הסיוע הארטילרי המאסיבי שהפעיל רס"ן אריה מזרחי. הוא הפעיל 21 סוללות תותחים שירו לאורך כל הקרב מטר של פגזים על הכוחות הסורים בעמק, הסב להם נזקים כבדים בנפש ובציוד והיה בבחינת מכפיל כוח.

אולם, בכוח הארטילריה ובכוח הטנקים ההולכים ומתרוקנים מפגזים לא היה די כדי לעצור את התקדמות טנקי האויב לתוך הרמה וקו ההגנה עמד בפני התמוטטות. המצב אף החמיר כאשר בשעה 09:50 ספג טנק מג"ד 71 פגיעה ישירה וסא"ל משולם רטס נהרג במקום. בשלב קריטי זה של הלחימה הגיע לשדה הקרב כוח בן 11 טנקים שאורגן משרידי חטיבה 188 והיה בפיקודו של סא"ל יוסי בן-חנן, שמיהר לשוב מחופשה בחוץ לארץ לאחר ששמע על פרוץ המלחמה. כוח בן-חנן תפס עמדות על ציר קרטון, יצר מגע עם האויב באזור מוצב 107 והחל לפגוע בטנקים סוריים מטווח קצר. הגעתו של כוח רענן וחמוש היטב הטתה את הכף ואפשרה לכוחות חטיבה 7 לצאת להסתערות שבמהלכה שיפרו עמדות וגרמו לנסיגת הסורים מזרחה.

הקרב נמשך עד סביבות השעה 12:00 והסתיים בשבירת ההתקפה הסורית. העמק למרגלות הר חרמונית שזכה לאחר המלחמה לכינוי עמק הבכא היה זרוע בשלדי טנקים ורכבים משוריינים של הצבא הסורי. הלחימה שם סיכלה את הניסיון הסורי המשמעותי האחרון לפרוץ לעומק רמת הגולן והייתה סמל לנחישותם של חייל צה"ל בקרב. בעקבות המכה הקשה שספגו הסורים במקום וההידלדלות במספר הטנקים שעמד לרשותם התאפשר לצה"ל לעבור כעבור יומיים לשלב ההבקעה ולהעביר את הלחימה לשטח סוריה.