קרב תל סאקי

​​הקרב על התל הגעשי שהפך בן רגע מתצפית לילית המוצבת בהתאם לצורך מבצעי למוצב קדמי שבו כוחות בודדים עיכבו כוח סורי אדיר מלהגיע לישובי דרום רמת הגולן בין ה-6 ל-8  באוקטובר 1973. זהו סיפור על דבקות במשימה, שליחות, אחריות, תושיה, רעות ואומץ לב.​

​תל סאקי הוא הדרומי  בקו התלים הישראלי שהינו רצף של הרי געש כבויים ברמת הגולן המהווה מחסום אסטרטגי טבעי ומקשה על מעברם של כוחות צבא גדולים. גובהו 494 מ' והוא ממוקם כ-3 ק"מ צפונית למושב רמת מגשימים וכ-400 מ' ממזרח לכביש האורך הראשי ברמה. ערב המלחמה שימש התל  כתצפית לילית, שבה הוצב מכ"ם יבשתי מסוג "קשת" לאיתור חדירות מחבלים לדרום הרמה. נבנו בתל רק 3 מצדיות (מבנה מבטון המשמש כעמדת שמירה) עם חרכי ירי הפונים מזרחה ולא נחפרה בו תעלת לחימה היקפית שתקשר בין המצדיות לבונקר הלוחמים  הקטן, שנמצא במחפורת מעל הקרקע וללא הגנה של שכבת פיצוץ במדרון המערבי. יתר על כן, לא הוקמו גדרות סביב התל ולא הונחו סביבו מוקשים.

ב-6 באוקטובר אויש התל רק כשעה וחצי לפני פרוץ הקרבות על ידי סגן מנחם אנסבכר (מ"מ 2 בפלוגה א') וארבעת  לוחמי מחלקת החבלה של גדוד 50 (גדוד הנח"ל המוצנח של חטיבה 35) בכדי לשמש כתצפית בעת תגבור הקו הקדמי. הם עלו לתל בנגמ"ש שלל מיושן (BTR-152) ונשאו עימם ציוד לחימה דל. הם לא לקחו עימם מזון היות והיו צפויים לשבור את הצום בבסיס האם. אלו היו נתוני הפתיחה לקרב הקשה שלפנינו.

בשעה 13:50  הפר את השקט של יום הכיפורים  רעש אדיר של יציאת מאות  פגזי ארטילריה סורית של חנ"ם (חומר נפץ מרסק) וזרחן. הסגן הורה לחייליו לקחת את הציוד ולתפוס מחסה מיידי באחת המצדיות. מטח זה נמשך כחצי שעה ולאחריו השתררה הפוגה. בזמן זה ראו הלוחמים מטוס ישראלי נפגע ואת טייסו צונח. הם העבירו לגדוד דיווח על מיקומו המשוער, שהיה ממערב למוצב 116, אשר נתון היה באותה עת תחת הפגזה כבדה. המפקד רצה לצאת ולאסוף את הטייס באמצעות הנגמ"ש אולם אז החלה הפגזה צפופה נוספת, שנמשכה כארבע שעות ולא ניתן היה לחלצו או לדווח לגדוד על היציאות ומיקומן. בתום ההפגזה התברר ללוחמים כי הנגמ"ש והבזוקה יצאו מכלל פעולה. לקראת ערב דיווח הסגן לגדוד כי נחילי טנקים ונגמ"שים סורים זורמים לשטח ישראל ובעקבותיהם רכבי אספקה, צפונית למוצב 116. לוחמי מוצב 116 ירו באמצעים שהיו ברשותם ומחלקת טנקים מפלוגה ו' של גדוד 74 (חטיבה 188), שפעלה מדרום למוצב פגעה בתחילה בכ-35 טנקים סורים. עם רדת החשכה לאורן של פצצות תאורה ממוצב 116, פגעה הפלוגה בכוחות סורים נוספים, אולם מלאי פגזיה הלך ואזל. בזמן זה הכוח בתל סאקי שימש לעיתים כתחנת ממסר בין מוצב 116 למפקדת הגדוד.

בשעה 18:00 הגיעו לתל סאקי שלושה טנקים מחטיבה 188, שאנשיהם סיפרו כי הם שרידים של פלוגות שנפגעו ע"י חי"ר סורי, שארב להם. אנשי התל וצוותי הטנקים התארגנו לשמירת לילה. לקראת ליל נוספו לתל שני טנקים כשירים מפלוגה ד', גדוד 82 מחטיבה 7 ועליהם צוותים משלושה טנקים.

ב-7 באוקטובר בשעה 03:20 החלה הפגזה כבדה על התל. חלק מהשריונאים תפסו מחסה בטנקים והשאר בבונקר הלוחמים. מג"ד 50, סא"ל יורם יאיר (יה-יה) הורה לסגן אנסבכר לתפוס פיקוד ולנהל את לחימת הכוח המשולב בתל. בשעה 04:15 נפתחה לעבר התל מצפון אש תופת. בכדי למנוע את כיבוש התל, הורה אנסבכר לסרן דני לוין (מ"פ ד' בגדוד 82) ולסמג"ד 82, סרן דן פסח, לצאת עם הטנקים מהתל לעבר הכביש תוך כדי ירי, להשמיד את הטור הסורי ולחסום את הציר לכיוון צפון. במהלך זה נפגעו ארבעה מחמשת הטנקים. חלק מאנשי הצוותים נהרגו, שני לוחמים נשבו (סרן דני לוין ורב"ט יואב בן-דוד) ושאר הלוחמים, חלקם פצועים, תפסו מחסה באזור ובטנקים המושבתים ונזקקו לחילוץ.

במקביל, במטרה ליצור רושם שהם רבים, שמרו הצנחנים מראש התל על ירי בקצב אש גבוה באמצעים שהיו ברשותם. האש הסורית הפכה למדויקת יותר ופגעה בדפנות הנגמ"ש וכוחות חי"ר סורים רבים התארגנו לכיבוש התל מכיוון צפון-מערב. התקפות החי"ר הסורי נסוגו בשל האש שהפעילו הצנחנים אולם לאחר התארגנות מחודשת שבו לתקוף את התל. 

הטנק היחיד שצלח את המארבים הסורים בירידה מהתל היה הטנק של סמג"ד 82, סרן דן פסח, ששעט לעבר מפקדת הגדוד באל-על במטרה להתחמש ולחזור למערכה. בדרכו למפקדה הוא פגש  ב"כוח חנני", כוח בפיקודו של סג"ם בני חנני (מ"מ 3 מפלוגה א', גדוד 50, חטיבה 35) שנשלח ע"י יורם יאיר ממפקדת הגדוד ולרשותו שני נגמ"שי שלל  BTR-152לשתי משימות. הראשונה, ללוות שני אוטובוסים לפינוי אזרחים מרמת-מגשימים והשניה, להוות כוח חסימה נגד רכב מצפון למשק רמת מגשימים, בסמוך לחורבות הכפר הסורי ח'ספין. סרן פסח עדכן את סג"ם חנני על תמונת הקרב ומשנוכח שכוח החסימה קטן, יעץ לו להמנע מלנוע לתל בשל אש התופת למרגלותיו.

על אף הפחד והדאגה, כאשר סג"ם חנני שמע עם שחר את דיווחיו של סגן אנסבכר, שהעידו על מצוקה גוברת, אחוות הלוחמים הכריעה והוא ביקש את אישורו של יורם יאיר לצאת לעבר הלכודים בתל. בשעה 04:45 אישר לו האחרון בלב כבד לנקוט באחת משתי פעולות - לנסות ולהגיע לראש התל על מנת לחלץ את הלכודים או לתגבר את הכוח שנצור ולהשתתף בקרב ההגנה על התל. בערפילי הבוקר נדמה היה לכוח חנני שהשטח שקט, אך סגן אנסבכר ראה שלא כך הם פני הדברים וביקש ממנו לחבור אליו ממזרח, באופן שהתל יסתיר אותו מעיני הסורים. כאשר הכוח ירד מהכביש, הנגמ"ש  הראשון החל לשקוע בביצה ואילו השני קרטע במהמורות ולכן הכוח שב לכביש. במרחק כחצי קילומטר מהתל וממערב לו זיהה הכוח שני טנקים של צה"ל, שניסו לסמן לו היכן אורבים הסורים אך סימניהם לא הובנו.  מגיני התל פתחו בירי נק"ל ופגזי מרגמה 52 מ"מ במטרה לרתק את הסורים שעל הגבעה המסולעת לקרקע ובזמן זה דהרו שני נגמ"שי החילוץ על הכביש ישר לעבר המערך הסורי. כאשר היה כוח חנני במרחק כ-100 מ' מפניה לתל ירו לעברו הסורים אש כבדה. על אף זאת המשיכו הנגמ"שים לנוע כשלוחמיהם יורים והגיעו עד כ-20 מ' מהפניה לתל. המערך הסורי הסתובב וירה לעבר הכוח מטווח קצר. הנגמ"ש הראשון נפגע, נבלם ועלה באש. סג"ם חנני הספיק לדווח שנתקל ושהוא והלוחמים שאיתו קופצים מכלי הרכב הראשון ומסתערים. לאחר מספר דקות נפגעו כולם. על פעולה זו עוטר חנני בעיטור העוז. הנגמ"ש השני התנגש באחורי הנגמ"ש הראשון. המפקד, סמל אריאל ויסמן הורה לאנשיו לקפוץ, לתפוס מחסה ונפצע. שני לוחמים פצועים, הצליחו להסתתר  ולחבור כל אחד  בדרכו לכוחות צה"ל. שאר הלוחמים שקפצו מהכלי נורו ע"י הסורים. ניסיון החילוץ הראשון כשל.

משנדם קולו של חנני ברשת הקשר, הורה סא"ל יורם יאיר לסגן יצחק כנען (מ"פ א') לצאת במהירות בראש כוח נוסף לחלץ את הכוח של חנני. בסביבות השעה 05:30 דהר כוח שמנה 11 לוחמים  בנגמ"ש BTR-152 לעבר תל סאקי. סגן אנסבכר שזהה את הכוח במרחק של כמה מאות מטרים ביקש להזהירו מהכוחות הסוריים הפרוסים על הכביש והגבעה המסולעת. הוא קרא לכוח ברשת וסימן בידיו, אך אזהרותיו לא נקלטו והכוח המשיך להתקדם ונורתה  לעברו אש  ממרגמות קלות וממטולי 7- RPG, תוך שהוא משיב באש יעילה ממקלע כבד. מתל סאקי אנסבכר ושלושה לוחמים ריתקו את הסורים באש. כאשר נפצע אנסבכר בברכו ונחבש, אייש רב"ט רון הרצנשטיין את המק"ך ודיווח לחבריו על ההתקלות של כוח החילוץ השני. הוא נפגע אנושות וצנח לקרקעית הנגמ"ש. כל שיכלו חבריו לעשות עבורו היה להשכיבו במסדרון הכניסה לבונקר הלוחמים ולחבוש אותו.

הנגמ"ש של סגן כנען נקלע לאש כוחות חי"ר הסורים שנפרסו בסמוך לתל, במהלך הקרב נפגעו חלק מלוחמיו והוא ניסה להחלץ לאחור ונתקל בכוח שריון סורי שירה לעברו וקיפד את חייהם של הלוחמים הפצועים שלא הספיקו  להחלץ. נסיון החילוץ השני כשל גם הוא. מכוח החילוץ נותרו 6 לוחמים, מהם שלושה פצועים, שטיפסו על התל במטרה לחבור לסגן אנסבכר ואנשיו. עם הגעתם לתל קראו למגיני התל הנצורים אך לא נענו והסתתרו במצדית הדרומית-מזרחית.

בסביבות השעה 06:20 חיילי חי"ר ושריון סורים תקפו שוב את התל ופעם אחר פעם נהדפו ע"י המגינים. ממערב לתל, סמוך לכביש עדיין הסתתרו צוותי שריון ישראלים בטנקים ושאפו לחבור למגינים בתל עימם היו בקשר. כשאנסבכר זהה כי השטח פנוי יחסית מרק"ם סורי, הודיע לסג"ם נתי לוי (מט"ק) שהורה לאנשי צוותו ולצוות של  סמל ניר עתיר (מט"ק) לנטוש את הכלים ולעלות לתל, כאשר הצנחנים מכווינים אותם לעבר הבונקר. כך נכון לשעות הבוקר של ה-7 באוקטובר שהו בבונקר 26 לוחמים: 7 צנחנים מגדוד 50, נהג הנגמ"ש מחטמ"ר 820, 15 שריונאים מפלוגה ו' בגדוד 74 ושלושה שריונאים מפלוגה ד' בגדוד 82. במשך שעות רבות ביקש אנסבכר מיורם יאיר לקבל סיוע ארטילרי ונמסר לו שהעניין בטיפול. משהבין כי ניסיונות החילוץ נכשלו וכי אין להם סיכוי להחזיק מעמד מול הכוחות הסורים המכתרים הוא ביקש אישור להתפנות עם כל הלוחמים ותכנן לנוע בשטח המת לכיוון דרום-מזרח ולחצות את ציר המערכת לעבר הערוץ העמוק של נחל א-רקד ולהמשיך דרומה לכיוון אל-על. לאחר שנעו כ-80 מ' הבין אנסבכר כי הם מכותרים מכל עבר וויתר על ניסיון ההחלצות. הלוחמים שבו לבונקר ואנסבכר הודיע ליורם יאיר כי לא ניתן לעזוב את התל. היות ואזלה התחמושת הוא ביקש אש על כוחותינו, בכדי לפגוע בסורים העולים על התל. מאחר והוקצה עבורו תותח אחד לפרק זמן קצר ומצב הלוחמים החמיר, הורה אנסבכר לכולם להשמיד את המסמכים שברשותם ולהחזיק רק את פנקסי השבי וארגן את הלוחמים להגנה עצמית. אנסבכר נטל את הקשר ונפרד מהמג"ד בשם כל הלוחמים. הלוחמים שישבו בדממה שמעו את קולות הסורים קרבים לבונקר ולפתע נורו צרורות מהפתח הדרומי, לאחר מכן השליכו הסורים רימון ולאחר מספר דקות ירו פצצה ממטול RPG. הבונקר התמלא בעשן ורסיסים פצעו והרגו חלק מהלוחמים. רב"ט יצחק נגרקר הפצוע החליט לצאת לבדו מהבונקר בכדי להציל את חבריו,  והסורים שבו אותו. בבונקר נותרו 23 לוחמים בחיים, רובם פצועים עם מעט מים ובהעדר מזון. בשעה 19:00 כאשר ירדה חשכה על התל והשתררה דממה ביקש אנסבכר שמישהו יצא מהבונקר אל אחד הטנקים וינסה להביא מים, בכדי להקל על סבלם של הפצועים. שישה התגנבו, מצאו מעט מים ויצרו קשר עם יורם יאיר שעודדם וביקש שיחזיקו מעמד. לפנות בוקר נדרשו הלוחמים להתגנב שנית לטנק אחר ולחפש מים. הם מצאו מים וחמש מנות קרב והצליחו לדבר פעם נוספת עם יורם יאיר שעדכן אותם בדבר התארגנותו של כוח שריון גדול , שיבוא לחלצם. 

ב-8 באוקטובר בשעה 08:30 יצאה לדרך התקפת הנגד של כוחות פיקוד הצפון ברמת הגולן. הלוחמים הנצורים ששמעו את רעש קולות הקרב הבינו כי הסורים מתחילים לסגת. בסביבות 10:00 בקרב בין אוגדה 146 בפיקודו של משה פלד לסורים, הנחיתו הסורים הפגזה כבדה על התל וסביבתו. שני חיילים סורים ברחו לפתחו הדרומי של הבונקר ונתקלו בגופתו של רב"ט רון הרצנשטיין. חשד התעורר בהם כי נותרו חיילים ישראלים חיים בבונקר ולכן ירו צרורות לתוכו והלוחמים דרכו את הנשקים האישיים והחזיקו בידיהם רימונים שנצרותיהם הוצאו. בשל השקט ששרר הסתלקו הסורים ואנסבכר הורה להשיב את הנצרות. כעבור רבע שעה שוב נשמעו קולות בערבית בפתח הבונקר והסורים השליכו רימון רסס פנימה. אחד הפצועים, רב"ט ישעיהו לוי התעורר מעלפון כעבור מחצית השעה וצעק "מים". הלוחמים, שחששו כי צעקותיו יסגירו אותם לידי הסורים ביקשו להשתיקו. רב"ט שלמה אבי-טל כתב על פתק שאין מים וכי הסורים סובבים אותם ועליו להיות בשקט וישעיהו נרגע. על תפקודו בקרב זכה רב"ט אבי-טל באיתור העוז.

לאחר שחטיבת הטנקים 205 בפיקודו של אל"ם יוסי פלד הדפה את הסורים צפונה מעבר לציר הנפט, הסתנן כוח בפיקודו של יורם יאיר לעבר התל ולעבר מוצב 116, שהלחימה בו עדיין נמשכה. בסמוך לתל איתרו את גופותיהם של צוות החילוץ של כוח חנני ולאחר שפגעו בלוחם סורי שאותר בתל, הכוח נעצר בקרבת הבונקר וצעקו בעברית האם יש טנקיסטים. סמל מוטי אביעם הפצוע, ששכב בקרבת הפתח הדרומי של הבונקר יצא ראשון. הוא וכמוהו כל הלוחמים שהיו לכודים בבונקר בחשכה, התקשו לפתוח את העיניים לאחר 32 שעות הכיתור. לאחר שהועברו לתאג"ד לקבלת טיפול רפואי ראשוני בשטח, החל כוח החילוץ לחפש אחר גופותיהם של לוחמי התל. בקרב על התל נהרגו 35 לוחמים: 5 חללי פלוגה ו' מגדוד 74, 12 לוחמי פלוגה ד' מגדוד 82  ו- 18 לוחמי פלוגה א' מגדוד 50.