כחול לבן הוא שם קוד לתוכנית היערכות של צה"ל למלחמה, החל מתחילת מאי ועד לחודש אוגוסט 1973. במשך תקופה זו נמצאו בעיקר הכוחות הסדירים ברמת כוננות גבוהה בגבולות לאור תרחיש אפשרי לפרוץ מלחמה בין ישראל לבין מצרים וסוריה.
בעיצומה של ההתלהבות בישראל מהישגי פשיטת צה"ל על מפקדות המחבלים בביירות במסגרת מבצע אביב נעורים, החלו באמצע אפריל 1973 להצטבר ידיעות שהתריעו על כוונת מצרים וסוריה לפתוח בחודש מאי במלחמה. המידע שהתקבל השתלב בפעילות מעשית, שבאה לידי ביטוי בהגעת 16 מטוסי האנטר עיראקיים למצרים ובהעברת 18 מטוסי מיראז' מלוב למצרים. לאור זאת, כונס תחילה פורום המטה הכללי ב-16 באפריל לקבלת סקירת מודיעין בנושא, וכעבור יומיים התקיימה התייעצות בבית ראש הממשלה גולדה מאיר בהשתתפות השרים ישראל גלילי ומשה דיין, הרמטכ"ל דוד אלעזר, ראש אגף המודיעין אלוף אלי זעירא וראש המוסד צבי זמיר. שר הביטחון דיין, הרמטכ"ל וראש המוסד היו בדעה כי קיים סיכוי שישראל ניצבת בפני מלחמה, בעוד ראש אגף המודיעין היה בדעת מיעוט והעריך כי הסיכוי לכך נמוך. הוא נאחז בסט הערכות שנודע בכינוי הקונספציה, ולפיו מצרים לא תפתח במלחמה כל עוד אין בידיה יכולות תקיפה בעומק ישראל, סוריה לא תעז להילחם לבדה ומשכך לא צפויה מערכה כוללת לפני שנת 1975.
חרף עמדת ראש אגף המודיעין, הרמטכ"ל הורה לפיקודים, לזרועות ולחילות להגביר כוננות ולפתוח בעבודת מטה מקיפה לקראת תרחיש של מלחמה. פיקוד המרכז קיבל אחריות כוללת על כל הגבול עם ירדן, ופיקוד דרום ופיקוד הצפון הונחו להיערך הן למגננה והן למתקפה. בהגנה נקבעו ארבעה מצבי יסוד שכללו היערכות בט"ש קיימת, התבססות על כוחות סדירים בלבד, התבססות על מערך סדיר מתוגבר באופן חלקי במילואים ולבסוף היערכות מלאה של סדיר ומילואים. בנוסף, הוחלט כי לצרכי הכוננות ימנו הכוחות במרחב סיני 330 טנקים וחמישה גדודי ארטילריה בעוד שבצפון הכוחות יכללו 100 טנקים וארבעה גדודי ארטילריה. באשר להתקפה נקבע שהפיקודים ייערכו לשני מצבי פתיחה – מלחמה ביוזמת ישראל ומלחמה ביוזמת האויב ויציאה למתקפת נגד – וירעננו פקודות מבצע קיימות. חילות הים והאוויר שהיו מבוססים על גרעין סדיר משמעותי תגברו את מערכי ההתראה שלהם והציגו את התכנונים ההתקפיים שלהם שנועדו להשגת עליונות ימית ואווירית על האויב.
בעת שצה"ל היה בעיצומן של הכנות וברמת כוננות מוגברת, נפגשו ב-23 וב-24 באפריל 1973 נשיאי מצרים וסוריה לסדרת פגישות בבורג' אל-ערב ליד אלכסנדריה ושם החליטו לצאת למלחמה עד תום השנה. אנואר סאדאת נשיא מצרים, שדומה כי אכן רצה לצאת למלחמה כבר בחודש מאי, כפי שלימד המידע המודיעיני שהתקבל, הסכים לדחייה לסתיו. אחד השיקולים לכך היה שמערך ההגנה האווירית הסורי לא היה מוכן עדיין, ומלחמה בעת הזו הייתה מותירה את הצבא הסורי בחזית חשוף למהלומות מצד חיל האוויר הישראלי. בנוסף, גם לסובייטים שלמדו ממקורותיהם על כוונת מצרים לצאת למלחמה היה ככל הנראה חלק בהחלטה. הנהגת ברית המועצות נערכה לוועידת פסגה בוושינגטון, שנועדה להתקיים בחודש יוני בין הנשיא ברז'נייב לנשיא ארצות הברית ניקסון, ולקדם את תהליך הפשרת היחסים בין שתי מעצמות העל. מלחמה במזרח התיכון בעת הזו עמדה בניגוד לאינטרס הסובייטי שחתר לבלום את ההתקרבות בין הסינים לאמריקנים ובמקביל לקדם את כלכלת ברית המועצות על ידי קבלת אשראי, עידוד השקעות וחתימה על הסכמי סחר.
מאחר שחלק מהתרחשויות אלה נעלמו מעיניה של ישראל וכוונותיה של מצרים נותרו עלומות, צה"ל העלה הילוך באופן היערכותו. ניתן אישור עקרוני לגייס עד 10 אלף אנשי מילואים, זורז תהליך ההקמה של אוגדה 210 בפיקוד הצפון, הוחשו העבודות להארכת תעלת הנ"ט ולבניית רמפות לטנקים ברמת הגולן, הואץ רכש של אמצעי לחימה עבור חיל האוויר, טנקים ותותחים קודמו לקווי החזית והוגברו האימונים של מערך הצליחה. תוכניות התקיפה באוויר, בים וביבשה עודכנו וצה"ל היה דרוך כקפיץ. אולם, ככל שהימים נקפו וחודש מאי חלף ללא אירועים חריגים בגבולות הוחלט בהדרגה להוריד את רמת הכוננות וב-12 באוגוסט זו בוטלה כליל.
ההתרעות שהביאו לכוננות כחול לבן לא התממשו, אך הפעולות הרבות שצה"ל נקט בעטיין, חרף הביקורת על עלותן הכספית, שיפרו בדיעבד אלמנטים במוכנותו לקראת המלחמה שפרצה ב-6 באוקטובר 1973. יחד עם זאת, דעת המיעוט של ראש אגף המודיעין, אשר הוכחה לכאורה כצודקת, הקנתה לו ולקונספציה בה החזיק אמינות רבה יותר למול מקורות המידע אשר התרעתם התגלתה כביכול כהתרעת סרק. כאשר סימנים מעידים למלחמה שבו והצטברו ביתר שאת בסוף ספטמבר ואף התגברו בראשית אוקטובר, משקלה של הקונספציה אכן עלה על שלהם, ומשכך הייתה לה תרומה מכרעת לפרוץ המלחמה בהפתעה בעיצומו של יום הכיפורים.