טקסט אירוע עליון
קרב סרפאום הוא קרב בגדה המערבית של תעלת סואץ, שהתחולל ב-17 באוקטובר 1973 כשמונה ק"מ מצפון לראש הגשר, בין כוח צנחנים לבין כוחות קומנדו מצריים בכפר סרפאום. הקרב היווה מהלך משלים למערכת הצליחה. יממה לאחר שהצנחנים מחטיבה 247, בפיקודו של אל"ם דני מט, צלחו בסירות את התעלה, ותוגברו בטנקים מחטיבה 421, בפיקודו של אל"ם חיים ארז, פתחו המצרים בהפגזות ארטילריות כבדות על ראש הגשר כדי לסכל את מהלך הצליחה של צה"ל. לאור זאת, הוחלט לשלוח כוח צנחנים, בפיקודו של מפקד גדוד 565 סא"ל דן זיו, לסיור אלים כדי לפגוע בקציני תצפיות קדמיות מצריים שכיוונו את סוללות התותחים.
טקסט אירוע מורחב
בבוקר ה-17 באוקטובר בשעה 09:00 בקירוב, יצאה פלוגה מוגברת, בפיקוד דן זיו, משדה התעופה דוורסואר בדרכה צפונה, כשלרשותה שני טנקים מגדוד 264, שמונה זחל"מים וארבעה ג'יפים. הכוח נע לאורך תעלת המים המתוקים ומסילת הברזל (ציר מסכה) ומעת לעת ירה לתוך סבך קני הסוף שכה אפיין את החיץ החקלאי. תוך כדי תנועה פרס טנק אחד זחל ושני זחל"מים נותרו עם אנשי צוותו כדי לאבטחם. יתרת הכוח המשיכה קדימה ועד מהרה הגיעה למתחם תחנת הרכבת בפאתי הכפר סרפאום. הכוח נתקל שם בחיילים מצריים שנימנו על אגד קומנדו 129, אשר היה חלק מכוח ההגנה על מתחם אורחה הסמוך. הכוח המצרי שימש כמפקדת דיביזיה וכמרכז לוגיסטי עורפי לכוחות הצליחה של הארמיה השנייה של צבא מצרים. מעוצמת האש נפגע הטנק השני, ובשל הערכת חסר של היריב החליט המג"ד דן זיו, לעקוף את הכלי הפגוע ולהמשיך קדימה. כפועל יוצא מכך, נקלעו הזחל"מים בסביבות השעה 12:30 לתוך מארב, ורובם נפגעו מאש חזקה שירו החיילים המצריים משני צדי המסילה. מרבית הכוח התפנה בפיקוד הסמג"ד עוזי אילת למבנה הדרומי של מתחם התחנה, בעוד הזחל"ם שנע בחוד בפיקודו של דן זיו התנתק ממנו ונע לתוך הכפר. הזחל"ם, ועליו 14 איש, נתקל במוצב מצרי קידמי ונפגע, והלוחמים נאלצו לפרוק ממנו ולמצוא מחסה ליד אחד הבתים. מכאן ואילך, ניהלו הלוחמים קרב שנמשך למעלה משלוש שעות, תוך שהם בנחיתות מספרית אל מול מאות חיילים מצריים.
הכוח הנצור התארגן כך שארבעה מלוחמיו בפיקודו של סרן אסא קדמוני הגנו כלפי הצד הצפוני, שלושה בפיקודו של אהוד בצר כלפי הצד הדרומי, והיתרה בפיקודו של המג"ד דן זיו נותרו במרכז והגנו על האגפים. אסא קדמוני הצליח להשמיד שתי משאיות עם חיילים מצריים באמצעות טילי לאו ולבלום את האויב, בפעולה שזיכתה אותו לאחר המלחמה בעיטור הגבורה. אולם, ככל שהשעות נקפו הלכה והידלדלה התחמושת שעמדה לרשות הלוחמים ומצבם החמיר בעקבות פציעתם של אחדים מהם.
בעקבות קריאותיו בקשר של דן זיו לעזרה מיידית, אירגן מטה החטיבה כוח חילוץ בפיקודם של סא"ל יהודה בר, סמח"ט 247, ושל סא"ל צבי נור, מפקד גדוד 416. העזרה כללה את הסיירת החטיבתית בפיקודו של דובי הלמן ואת פלוגה א' מגדוד 416 בפיקודו של נחשון ישראלי. כוח זה הגיע לסרפאום רק כעבור למעלה משלוש שעות מתחילת הקרב, ופתח, בחסות רימוני עשן, בהסתערות על החיילים המצריים במקום. הכוח הצליח לטהר במקצועיות את השטח הבנוי ולחבור ללוחמים הנצורים בתוך הכפר זמן קצר לפני שתחמושתם של אלה אזלה. המג"ד דן זיו רצה לנצל את השינוי במאזן הכוחות להמשך הסתערות, אך המחלצים, שלא רצו להסתכן בקרב נוסף מול אויב שגודלו ועוצמתו לא היו ידועים להם, בחרו להתמקד בפינוי ההרוגים והפצועים לאחור.
קרב סרפאום הסתיים במותם של 14 לוחמים ושל 35 פצועים. אך בצד המחיר הכבד הוא סייע להקלת הלחץ על כוחות צה"ל בגדה המזרחית של התעלה, עם נסיגת הכוחות המצריים מאזור החווה הסינית צפונה, ובכך איפשר לקדם את ציוד הגישור בבטחה לתעלת סואץ.