בלימת מתקפת הנגד במובלעת הסורית

​

מערכה שניהל צה"ל ב-16 באוקטובר 1973 לבלימת מהלך התקפי של צבאות סוריה, עיראק וירדן נגד המובלעת הישראלית בשטח סוריה. סדרת הקרבות שהתנהלה לאורך הגזרה קיבעה את גבולות השטח שבידי צה"ל וסיכלה את הניסיון המשמעותי ביותר של האויב להשיבו לידיו.

בתום חמישה ימים מתחילת מהלך ההבקעה, ישראל החזיקה בשטח של כ-400 קמ"ר בגולן הסורי וכוחותיה ניצבו מרחק כ-40 ק"מ מעיר הבירה דמשק. התנופה של צה"ל אמנם נבלמה עם הופעת כוח המשלוח העיראקי ואחריו גם הירדני בחזית, והמיקוד שלו עבר לחזית המצרית ולמערכה לצליחת תעלת סואץ, אך ההישג הטריטוריאלי נותר בידיו. אוגדות 36 ו-210 שהובילו את מהלך ההבקעה, בעוד אוגדה 146 הייתה פרוסה במגננה בדרום רמת הגולן ובמרכזה, אחזו במספר עמדות מפתח בשטח המובלעת שנוצרה וייצבו קו הגנה איתן. בגבולה הצפוני נאחזו כוחות מאוגדה 36 במרחב שבין מורדות החרמון ועד הכפר מזרעת בית ג'ן, בגבולה המזרחי נאחזו כוחות מאוגדות 36 ו-210  במרחב שבין תל שמס לתל מרעי, והגבול הדרומי שלה הוחזק על ידי אוגדה 210 והשתרע לאורך קו התלים כורום, מסחרה, אל-מל, עלקיה וענתר.

הסורים סירבו להשלים עם אובדן השטח והחליטו ליזום יחד עם צבאות עיראק וירדן שחשו לעזרתם מתקפת נגד כדי להשיג שליטה מחודשת במרחב. על פי התכנון, היה על כוחות ירדן ועיראק ליזום התקפה מתואמת בכוח דו-חטיבתי מול כוחות אוגדה 210 בקו התלים בגבול הדרומי של המובלעת, בעוד הסורים התכוונו לתקוף את כוחות אוגדה 36 שהחזיקו במזרעת בית ג'ן ובתל שמס.

בבוקר ה-16 באוקטובר 1973 פתחו שלושת צבאות ערב במתקפה על צה"ל לאורך גבול המובלעת. בסביבות השעה 07:00 פתח כוח טנקים מחטיבה ממוכנת 8 העיראקית בתנועה מכפר שמס לעבר צדו הדרומי של תל ענתר, אך נבלם על ידי חטיבה 205 שפגעה בחמישה מכליו. כעבור כשעתיים פתחה חטיבת השריון 40 של צבא ירדן במהלך משלה, בניגוד לתכנון וללא תיאום עם חטיבת השריון 6​​​​​ של צבא עיראק. כוח השריון הירדני עלה צפונה מכיוון תל חרה בשני טורים לעבר תל אל-מל ותל מסחרה אך שם נתקל בכוחותיהן של חטיבות 179 ו-679 בהתאמה. הירדנים נפגעו מאש החטיבות ואיבדו בתוך זמן קצר 10 טנקים ו-13 נגמ"שים ונסוגו חזרה דרומה. כשעה מפתיחת המתקפה הירדנית פתחה גם חטיבת השריון 6 העיראקית במתקפה משלה והניעה את כוחותיה מהכפר דיר אל-עדס ממזרח למערב. גל ראשון תקף את המרחב שבין תלי ענתר ועלקיה, אך נבלם על ידי חטיבה 205 בקרב בו נפל מפקד גדוד 125 סא"ל טוביה תורן. גל שני תקף החל מהשעה 11:00 את כוחות אוגדה 210 על ציר ציריך שמצפון לתלי ענתר ועלקיה וניהל קרב ממושך עד השעה 16:00 עם חטיבה 205 שהחזיקה בתלים, עם חטיבה 9 שהייתה על הציר באזור כפר נסג' ועם חטיבה 179 שסיימה את לחימתה בירדנים ונעה מכיוון תל אל-מל.

בד בבד עם הלחימה לאורך ציר ציריך, נע כוח כץ בפיקודו של סא"ל עמוס כץ שהיה כפוף לחטיבה 7 במסגרת אוגדה 36, בתנועת איגוף מאזור תל מרעי לעבר הכפר דיר אל-עדס ממנו יצאה המתקפה העיראקית. כוח כץ פגע באגף הצפוני של הכוח העיראקי והסב אבדות לחטיבת חי"ר 20 שלו ולכוח סעודי ששהה במקום, אך בהעדר סיוע ארטילרי לא עלה בידו לכבוש את הכפר עצמו.

במקביל ללחימת העיראקים והירדנים בגבול הדרומי והדרום מזרחי של המובלעת נגד אוגדה 210, פתחו הסורים בסדרת תקיפות משלהם. הם פתחו בירי ארטילרי וקידמו טנקים הן לתל שמס והן לכפר מזרעת בית ג'ן שחלשו על שני הצירים שהובילו לעיירה סעסע. כוחות אוגדה 36 שהחזיקו בשני המקומות הדפו את ניסיונות הסורים לחדור אליהם ומנעו את כיבושם.

מתקפת הנגד של שלושת צבאות ערב כשלה כישלון חרוץ. לא עלה בידיהם להשתלט על אף אחד משטחי המפתח שקבעו לעצמם כיעד וכוחותיהם איבדו עשרות טנקים ומאות אנשים. ניסיון נוסף אך מוגבל יותר בהיקפו להשתלט על קו התלים בגבול הדרומי של המובלעת נערך ב-19 באוקטובר אך סוכל אף הוא בידי אוגדה 146 שתפסה זמן קצר לפני כן את הקו. בלימת ניסיונות התקיפה הללו קיבעו את גבולות המובלעת שנותרה בידי צה"ל עד לחתימת הסכם הפרדת הכוחות עם סוריה במאי 1974.