טקסט אירוע עליון
הסכם צבאי בין ישראל לבין סוריה, שנחתם בשני שלבים בג'נבה, על ידי ראש אג"ם, ששימש כראש המשלחת הישראלית, האלוף הרצל שפיר וע"י הנציג הסורי, תא"ל עדנאן טיארה. ראשיתו בחתימה על הפסקת אש ב-31 במאי 1974, בשעה 12:00 וסופו בחתימה על הסכם הפרדת הכוחות ב-5 ביוני 1974 בשעה 10:15. ההסכם נחתם כשבעה חודשים מתום המלחמה, בעקבות מסע דילוגים קדחתני שערך מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר וכינוס ועידת ג'נבה (31 במאי 1974- 5 ביוני 1974).
הוסכם כי הפרדת הכוחות תבוצע בשלושה שלבים ותוך 20 יום, בין התאריכים 6 ביוני 1974 ל- 26 ביוני 1974. ביום חתימת הסכם הפסקת האש, התכנסה מועצת הביטחון של האו"ם והחליטה להקים כוח משקיפים רב- לאומי- אונדו"ף (UNDOF), שיופקד על שמירת ההסכם (החלטה מס' 350).
טקסט אירוע מורחב
בתקופה שבין חתימתן של ישראל ומצרים על הסכם הפרדת הכוחות לבין חתימת הסכם דומה בין ישראל לבין סוריה, פתחה האחרונה במערכת התשה. מטרתה היתה לשפר את יכולות המיקוח שלה טרם החתימה על הסכם ההפרדה. תחילה פתחו הסורים בתקריות אש בודדות לכיוון "המובלעת"- האזור שכבש צה"ל במהלך המלחמה בטווח של כ-35 ק"מ מדמשק, שגודלו כ-400 קמ"ר ושמרבית תושביו נטשוהו. החמרה בהיקף התקריות חלה לאחר שנחתם הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים ב- 18 בינואר 1974. בין החודשים מרץ למאי 1974 הסלים המצב לכדי 1,000 תקריות אש, שהתבטאו בהפגזות יומיות של ארטילריה וטנקים לעבר "המובלעת" ולעבר יישובי רמת הגולן. בחודש אפריל 1974 התמקדו המאמצים הסורים בפגיעה במוצבי החרמון בשני אופנים - ניסיונות חדירה למוצבים והפצצתם מהאוויר. המענה הישראלי המרכזי לתקריות הללו היה 470 גיחות תקיפה, שביצע חיל האוויר בסוריה ובלבנון. תקופה זו שבין נובמבר 1973 למאי 1974, גבתה 61 הרוגים ו- 257 פצועים.
מרגע שנחתם הסכם ההפרדה עם מצרים, לחצה ארה"ב על ישראל להתחיל בשיחות להפרדת כוחות עם סוריה. ישראל עמדה על כך, שהמו"מ בין הצדדים לא יפתח בטרם תגיש סוריה את רשימת השבויים הישראלים שבידה ותתיר לצלב האדום לבקר אותם. פריצת הדרך שאפשרה את תחילת המו"מ, היתה שיבתו של הנרי קיסינג'ר מדמשק ב-27 בפברואר 1974, כשבידו רשימת השבויים הישראלים, בתמורה לנכונות ישראלית לשינוי קו ההפרדה באזור קוניטרה. בעקבות זאת, הצלב האדום ביקר את השבויים הישראליים ב-1 במרץ 1974. בעקבות זאת התכנסה ועידת ג'נבה שארה"ב, ברה"מ וישראל ראו בה ועידה המשלבת נושאים צבאיים עם משמעויות מדיניות בעוד שסוריה ראתה בה ועידה צבאית בלבד. הסורים סרבו לדון באופן ישיר עם הנציגים הישראלים ולכן הנציגים המצרים, ביניהם הגנרל טהא מגדוב, שימשו כמתווכים בין הסורים לבין הנציגים הישראלים והאחרים. מטעם האו"ם נכחו: הגנרל אנסיו סילאסוואו- יו"ר הועידה, עוזרו ונציג האו"ם בג'נבה. ישראל יוצגה ע"י האלוף הרצל שפיר, מרדכי גזית ממשרד החוץ, אל"ם דב שיאון מאגף תכנון, מאיר רוזן, היועץ המשפטי של משרד החוץ ונציג משרד החוץ לקשרי חוץ ועיתונות. סוריה יוצגה ע"י תא"ל עדנאן טיארה, אל"ם אבראהים אל-עומר והשגריר סלאח אל-דין טרזי.
ההסכם שהתגבש מנה את הנושאים הבאים:
שתי המדינות ישמרו על הפסקת אש.
שתי המדינות ישיבו מיד את שבויי המלחמה.
ישראל תיסוג מכל שטחי "המובלעת" ורכסי החרמון העליונים שנכבשו במלחמה, משטח של כ-60 קמ"ר סביב העיר קוניטרה ומשטחים קטנים נוספים שנכבשו במלחמת ששת הימים.
נקבעו שני קווי הפרדה וביניהם איזור חיץ מפורז, שיפוקח ע"י אונדו"ף וע"י המנהל האזרחי הסורי. קו ההפרדה הישראלי יסומן בכחול וקו ההפרדה הסורי יסומן באדום. הקו הסורי יסומן ממזרח לקו הישראלי, במרחקים שינועו בין עשרות מטרים ל-10 קילומטרים. משני העברים של קווי ההפרדה נקבעו 2 רצועות דילול כוחות צבאיים, ברוחב של כ-10 ק"מ כל אחת. ברצועה הראשונה (מקו ההפרדה במרחק 10 ק"מ) לכל צד הותר להחזיק: 75 טנקים, 36 תותחים ו-6,000 חיילים. ברצועה השניה (10- 20 ק"מ מקו ההפרדה) הותרה החזקתם של 450 טנקים ו-162 קני ארטילריה. יתר על כן, עד 25 ק"מ מגבול אזורי החיץ נאסר על הצדדים להחזיק טילי קרקע- אוויר.
אזרחי סוריה, שנאלצו לעזוב את בתיהם באזור החיץ יוכלו לשוב אליהם. הסורים גם התחייבו בע"פ לאמריקנים כי יישבו מחדש את קוניטרה וימנעו פעולות טרור/ חדירת מחבלים באזור הגולן.
בעקבות החתימה על הסכם הפרדת הכוחות, החלו חילופי השבויים והערכות מחדש ב-1 ביוני 1974, ב-6 ביוני 1974 נערך טקס החלפת חללים וב-18 ביוני 1974 נערך מסדר בשיא החרמון, שהועבר לשליטת כוחות האו"ם.