קרב
שריון שנערך ב-7 באוקטובר 1973 בפתחת קוניטרה הדרומית, בין פלוגת טנקים בפיקודו של
סרן מאיר זמיר לבין כוחות חטיבה 43 של צבא סוריה. הקרב השתלב במאמץ של צה"ל
לבלום את ההבקעה הסורית לשטח רמת הגולן והסתיים בהשמדת גדוד טנקים סורי.
לאחר התקרית האווירית ב-13 בספטמבר 1973 בה הופלו 12 מטוסי קרב סוריים, גברה המתיחות בגבול הצפון. לאור חשש מתגובה סורית, הוחלט ערב ראש השנה לתגבר כוחות ברמת הגולן, שעד אז התבססו על החטיבה המרחבית 820 ועל חטיבת השריון הסדירה 188. עד לערב יום הכיפורים הועברה מסיני לשם באופן מדורג כל חטיבת השריון הסדירה 7 שכללה 107 טנקים. גדוד 77 נערך באזור נפח, גדוד 82 נפרס בסינדיאנה, גדוד 71 שהה בצומת ואסט וגדוד חרמ"ש 75 היה במחנה ירדן.
בצוהרי ה-6 באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים בהתקפה מתואמת של צבאות סוריה ומצרים. הסורים פתחו בהפגזות לאורך הקו, החלו לקדם כוחות חי"ר ושריון מערבה והפעילו טנקי גישור כדי להתגבר על מכשול תעלת הנ"ט. בעקבות זאת חולקה רמת הגולן בין שתי חטיבות השריון, כך שחטיבה 7 הייתה אחראית על הגזרה שממוצב 110 וצפונה עד למרגלות החרמון, בעוד חטיבה 188 קיבלה אחריות על דרום הרמה.
בשעות אחר הצהריים הוחלט לתגבר את התפר בין שתי החטיבות, וסמוך לשעה 17:30 הורה מפקד חטיבה 7, אל"ם אביגדור בן-גל, למפקד גדוד 77, אביגדור קהלני, לאבטח את האגף הדרומי של החטיבה בפתחת קוניטרה הדרומית. פלוגה ג' מגדוד 82 בהרכב של שמונה טנקים, בפיקודו של סרן מאיר זמיר, שהוכפפה לגדוד 77 וכינוייה ברשת הקשר היה "טייגר", נשלחה למשימה זו ונערכה שם. בעקבות התקפה של הסורים על מוצב 110 נשלח לעזרתם בסביבות השעה 22:15 כוח של ארבעה טנקים בפיקודו של סגן מפקד הפלוגה. כוח זה הצליח להדוף את ההתקפה, אך כעבור מספר שעות נקרא לחבור לפלוגה לאור איתור אויב משמעותי במרחב. הפלוגה ששבה להרכבה המלא והייתה עתה תחת פיקוד חטיבה 188 נערכה לקראתו.
ב-7 באוקטובר לאחר חצות החלו הסורים לקדם את חטיבות השריון שלהם. חטיבת השריון 43, שהייתה כפופה לדיביזיית חי"ר 9 והתבססה על טנקי T-55, פתחה לאחר השעה 01:00 בתנועה דרך כודנה. היא עברה את קו הגבול ועלתה צפונה לעבר קוניטרה, במטרה לפנות בהמשך מערבה לעבר נפח ומשם להגיע לגשר בנות יעקב שעל נהר הירדן. סמוך לשעה 04:00 זיהה סרן מאיר זמיר את תנועת הטנקים שלה, ולאחר שווידא כי אין מדובר בכוח של צה"ל, הציב את הפלוגה במארב כדי לפגוע בכוח החוד הסורי. הכוח, בפיקוד סגן מפקד הפלוגה, נפרס מזרחית לציר "רשת", בעוד הכוח בפיקודו של זמיר נערך מצפון לצומת הצירים "רשת"-"קטקומבה", כאשר שני טנקים נפרסו ממערב לציר "רשת" ושניים ממזרח לו.
באופן זה יצרה הפלוגה שטח השמדה ונותר לה להמתין שהטנקים הסוריים יכנסו לתוכו. בשעה 04:05 הגיעו ראשוני הטנקים של גדוד 211 הסורי לאזור המארב וכשהיו במרחק מאות מטרים בלבד פתחו לעברם טנקי הפלוגה באש ממוקדת ומתואמת. מכת האש הדליקה מספר כלים וגרמה להלם ולבלבול בקרב הכוח הסורי שנפוץ לכל עבר. בתום קרב של למעלה משעה נספרו בין 8 ל-12 נגמ"שים וטנקים סוריים פגועים ולאחר שעלה הבוקר שיפרה הפלוגה עמדות. חלק מהכוח הסורי נסוג לאחור, אך חלק אחר נצפה בקרבת הכפר הנטוש עין עישה. בין השעות 11:00-06:00 פתחה הפלוגה במטווח ירי לעבר ריכוז הכוחות הסורי שם ועלה בידה להשמיד בין 30 ל-40 רכבים משוריינים ולפגוע במאות לוחמי אויב. משהסתיים הקרב בשעה 11:00 והפלוגה ניתקה מגע התברר שעלה בידה לגרוע מהסד"כ הסורי את גדוד 211 ולהסיג את חטיבה 43 לאחור.
ניצחונו המובהק של כוח "טייגר" סיכל חדירה עמוקה של חטיבת שריון סורית במרכז הרמה ותרם תרומה מכרעת למאמצי הבלימה. על חלקו בקרב זה כמו גם על המשך לחימתו נגד הסורים, וזאת מבלי שלפלוגתו נגרמו אבדות בנפש ומבלי שנפגע לה ולו טנק אחד לכל אורכה של המלחמה, קיבל מאיר זמיר את עיטור העוז.