במלחמת יום הכיפורים, שהתחוללה בין ה-6 ל-24 באוקטובר 1973 ובתקריות האש שנערכו לאחריה, נפלו בשבי מאות מחיילי צה"ל. 301 מהם שבו לארץ בחיים בעקבות הסכמי הפרדת הכוחות בין ישראל לבין מצרים וסוריה, ועוד ארבעה אנשי צוות אוויר, שמטוסיהם הופלו במרחב האווירי של לבנון.
פרוץ מלחמת יום הכיפורים בצוהרי ה-6 באוקטובר 1973 תפס את צה"ל בהפתעה. לאור זאת, כוחותיו נמצאו בתנאי נחיתות מובהקים בחזיתות הלחימה לאורך תעלת סואץ וברמת הגולן. מכת הפתיחה של צבאות מצרים וסוריה העמידה תחת מצור את המעוזים בקו בר לב, את מוצב החרמון ומוצבי הבט"ש לאורך הקו הסגול בהתאמה. כפועל יוצא מכך חלק גדול מהחיילים שאיישו אותם נפל בשבי. בין המקרים הבולטים היו נפילת מוצב החרמון בו נשבו 31 לוחמים, נפילת מעוז מצמד בצפון האגם המר בו נשבו 32 לוחמים ונפילת מעוז המזח בצפון מפרץ סואץ בו נשבו 37 לוחמים. בנוסף, בלט מספרם של כ-50 אנשי צוות אוויר, שנפלו בשבי בעקבות הפלת מטוסיהם על ידי מערכי הנ"מ וטילי הקרקע-אוויר (טק"א) הצפופים, שבנו הסובייטים בשטחי מצרים וסוריה. יצויין, כי שניים מהטייסים נפלו בשבי הלבנוני לאחר שמטוס פנטום שב ב-11 באוקטובר מתקיפת עומק בסוריה והופל על ידי אש נ"מ מעל העיירה אל-חיאם.
המצרים החזיקו בידיהם, בעקבות המלחמה ובעקבות התקריות האלימות שאירעו לאחר הפסקת האש, 232 שבויים, כאשר מתוכם היו 51 קצינים, 179 חוגרים ושני מפעילי טרקטור אזרחיים שחויילו בדיעבד. מרביתם הוחזקו בכלא עבאסיה בקהיר ובמתקן כליאה באלכסנדריה. חלק גדול מהשבויים נמנה על מערכי החי"ר והשריון ובנוסף להם היו 22 אנשי צוות אוויר. שניים מהשבויים נשאו דרגת סגן אלוף – אסף יגורי מפקד גדוד 113, שנשבה במהלך מתקפת הנגד הכושלת ב-8 באוקטובר והטייס גורי פלטר, שמטוסו הופל ב-18 באוקטובר במהלך מבצע מפצח 22 לתקיפת מערך הטק"א באזור קנטרה. על השבויים נמנה גם הטייס גדעון שפר, שמטוסו הופל ב-9 בנובמבר ולימים היה לאלוף בצה"ל.
הסורים החזיקו בידיהם, בעקבות המלחמה ומערכת ההתשה שנערכה אחריה, במשך למעלה מחצי שנה 68 שבויים, מהם 65 חיילים ועוד שלושה אזרחים ישראליים ממוצא בדואי. מקרב החיילים, 26 היו קצינים ו-39 היו חוגרים, כאשר 28 מהשבויים נמנו על חיל האוויר ו-14 נוספים היו אנשי מודיעין. כלל השבויים הוחזקו בכלא מאזה בדמשק ועברו עינויים קשים בגוף ונפש.
הלבנונים, שלא היו צד פעיל במלחמה, החזיקו בידיהם ארבעה אנשי צוות אוויר, כולם מטייסת 69. שניים – סא"ל אמנון פקטורי וסגן ישראל פרימור – נשבו כאמור בזמן המלחמה, ושניים נוספים - סגן אמיר רפאלי וסגן יפתח שדמי – שמטוסם הופל ב-8 באפריל 1974 באזור הר דב לאחר ששבו מתקיפה ברכס החרמון.
השיחות, שהחלו בק"מ ה-101 בין ישראל ומצרים לאחר המלחמה, הובילו לעסקת חילופי שבויים מהירה למדי. בין ה-15 ל-22 בנובמבר 1973 הושבו לישראל 242 שבויים, מהם עשרה שנפלו בשבי עוד בתקופת מלחמת ההתשה, בתמורה לכ-8,400 קצינים וחיילים מצריים. השבויים הישראלים הוטסו משדה התעופה פאיד לבסיס חיל האוויר חצרים ושם עברו תהליך קליטה ורישום ובדיקה רפואית ראשונית, ושוחררו לחופשה בת יומיים עם משפחותיהם. בסיומה הם הועברו לבית ההבראה של קרן הפנסיה מבטחים בזכרון יעקב לצורך תחקור והמשך התאוששות.
לעומת זאת, הסורים סירבו במשך כארבעה חודשים למסור מידע על גורל השבויים וכתנאי מקדים דרשו מישראל לסגת משטחם. פריצת דרך הושגה רק על ידי מזכיר המדינה האמריקני הנרי קיסינג'ר, שקיים מסע דילוגים בין הצדדים וב-27 בפברואר 1974 השיג את רשימת שמות השבויים. בתום משא ומתן נוקשה הושבו בתחילת יוני 1974 לישראל 68 שבויים בחיים ועוד 14 גופות חיילים, ובהם של סא"ל אבי לניר מפקד טייסת 101 שנפל אף הוא בשבי ועונה למוות. בתמורה שחררה ישראל 392 שבויים סורים, 13 עיראקים ו-6 מרוקנים שהיו בידיה. השבויים הישראלים הוטסו מדמשק במטוס של הצלב האדום ללוד ועברו תהליך דומה לזה של עמיתיהם ששבו ממצרים.
ארבעת השבויים הישראלים בלבנון הוחזרו לישראל בשתי פעימות. השניים שנפלו בזמן המלחמה הוחזרו לישראל כבר ב-12 בדצמבר 1973, בעוד השניים האחרים הושבו במקביל להחזרת השבויים מסוריה.