אריאל שרון נולד בשנת 1928 בישראל. בשנת 1942 הצטרף לשורות אירגון ההגנה ובשנת 1947 היה לנוטר במשטרת היישובים העבריים. במלחמת העצמאות שירת בחטיבת אלכסנדרוני, השתתף בקרבות באזור השרון ונפצע באורח קשה במהלך הניסיון לכבוש את לטרון במבצע בן נון א'. לאחר התאוששותו שב לחטיבה, לחם בצבא המצרי בחזית הדרום ולקראת סיום המלחמה קודם למפקד פלוגה. לאחר המלחמה התמנה למפקד סיירת גולני ובהמשך השתתף בקורס למפקדי גדודים בצה"ל.
בשנת 1951 התמנה לקצין המודיעין הפיקודי תחילה של פיקוד המרכז ולאחר מכן של פיקוד הצפון. בשנת 1952 יצא ללימודים, אך אלה לא הושלמו לאחר שבשנת 1953 הקים ביוזמת מחוז ירושלים את יחידה 101 ועמד בראשה. הוא השיב את הרוח ההתקפית לצה"ל בסדרת מבצעים מעבר לקווי האויב ועיצב מחדש את דרכי הלחימה שלו.
בשנים 1956-1954 פיקד על גדוד הצנחנים 890, שאוחד עם יחידה 101 והוביל אותו בעשרות פעולות תגמול בשטח האויב. בשנים 1957-1956 פיקד על חטיבת הצנחנים 202 ובכלל זה במערכת סיני בה לחם עימה בקרב במעבר המיתלה. בשנת 1957 יצא לקורס פיקוד ומטה בבריטניה ועם שובו בסוף 1958 התמנה לראש מחלקת חי"ר במחלקת הדרכה.
בשנים 1962-1959 פיקד על בית הספר לחי"ר (בה"ד 3) ובמינוי משני פיקד על חטיבת חי"ר במילואים 11. לאחר שעשה הסבה לשריון פיקד בשנים 1964-1962 על חטיבת השריון במילואים 60. בשנים 1966-1964 עמד בראש מטה פיקוד הצפון בתקופה בה לחם צה"ל נגד מאמצי הסורים להטות את הירדן. בשנים 1969-1966 עמד בראש מחלקת הדרכה במטה הכללי בדרגת אלוף ובמינוי משני פיקד על אוגדת המילואים 38. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת ששת הימים וכמפקד אוגדה 38 לחם בחזית הדרום מול הצבא המצרי ובכלל זה בקרב לכיבוש מתחם אום כתף.
בשנים 1973-1969 פיקד על פיקוד הדרום ובתקופת כהונתו ניהל את מלחמת ההתשה נגד המצרים בסיני ובקו התעלה ופעל למיגור הטרור ברצועת עזה. ביולי 1973 השתחרר משירות קבע בצה"ל אך מונה למפקד אוגדת מילואים בחירום. במלחמת יום הכיפורים שפרצה שלושה חודשים אחר כך פיקד על אוגדה 143 שלחמה מול הצבא המצרי. הוא הוביל אותה בקרבות הבלימה, צלח את תעלת סואץ ולחם עמה על אדמת מצרים.
לאחר המלחמה נבחר לכנסת השמינית, אך בהמשך התפטר ממנה כדי לפקד על גיס 441. בשנת 1975 התמנה ליועץ הביטחוני של ראש הממשלה יצחק רבין. בשנת 1977 נבחר בשנית לכנסת והתמנה לשר החקלאות. בשנים 1983-1981 שימש כשר הביטחון וכהונתו עמדה בסימן פינוי יישובי חבל ימית בצפון סיני ומלחמת שלום הגליל נגד אירגוני הטרור הפלסטיניים והצבא הסורי בלבנון.
בשנת 1983 נאלץ לעבור מתפקידו בעקבות מסקנות ועדת כהן, שחקרה את טבח הפליטים הפלסטינים במחנות סברה ושתילה על ידי הכוחות הנוצריים. בשנים 1990-1984 כיהן כשר המסחר והתעשייה ובשנים 1992-1990 כיהן כשר הבינוי והשיכון. בשנים 1998-1996 כיהן כשר התשתיות הלאומיות ובשנים 1999-1998 כיהן כשר החוץ.
בשנים 2006-2001 כיהן כראש ממשלת ישראל ובמוקד כהונתו עמדה הלחימה בטרור הפלסטיני בשטחים ומיגורה של אינתיפאדת אל-אקצה. ב-4 בינואר 2006 לקה באירוע מוחי ושקע בתרדמת.
הוא נפטר ב-11 בינואר 2014.