אריה שלו נולד בשנת 1925 בפולין. בשנת 1935 עלה עם משפחתו לארץ וכעבור כעשור הצטרף לאירגון ההגנה ושירת כנוטר במשטרת היישובים העבריים. במלחמת העצמאות פיקד על פלוגה בחטיבת גולני ולחם במסגרתה בחזית הצפון נגד הצבא הסורי ונגד צבא ההצלה ובהמשך שימש כקצין מודיעין במטה החטיבה.
לאחר המלחמה מילא תפקיד מטה במפקדת פיקוד הצפון והיה חבר בוועדת שביתת הנשק בין ישראל לבין לבנון וסוריה. בשנים 1955-1953 היה לקצין המטה האחראי לקשר בין צה"ל לבין ועדות שביתת הנשק בין ישראל לבין שכנותיה. בשנת 1956 למד במכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה ובשנים 1959-1957 שימש כקצין המודיעין של פיקוד הצפון.
בשנים 1962-1960 שהה בלימודים בבית הספר למלחמה בצרפת ובשנים 1963-1962 שימש כעוזר ראש מחלקת המחקר באגף המודיעין. בשנים 1967-1963 שימש כדובר צה"ל, בכלל זה במלחמת ששת הימים, והיה מופקד על מערך ההסברה ועל ביטחון שדה בצבא.
בשנים 1974-1967 עמד בראש מחלקת המחקר באגף המודיעין ושימש עוזרו של ראש האגף בדרגת תת אלוף. מתוקף תפקידו היה אחראי על ניתוח המידע המודיעיני לסוגיו, על הכוונת המחקר ועל כתיבת הערכת המודיעין הלאומית השנתית. בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים היה שותף לקביעה כי הסבירות למלחמה נמוכה, וועדת אגרנט, שהתכנסה לחקור בין השאר את הסיבה לכך שצה"ל הופתע מפריצתה, ראתה בו אחד האחראים העיקריים להערכה המודיעינית השגויה. כפועל יוצא מכך נמנע ממנו להמשיך ולשרת באגף המודיעין והוא עזב את תפקידו.
בשנים 1976-1974 פיקד על אזור יהודה ושומרון ובסיום תפקידו יצא ללימודים. בשנת 1977 השתחרר משירות קבע בצה"ל.
הוא נפטר ב-2 באוגוסט 2011.