דן לנר נולד בשנת 1922 באוסטריה. בשנת 1940 עלה לארץ ושנה אחר כך הצטרף לשורות הפלמ"ח. הוא הוצב במחלקה הגרמנית שנועדה בראשית דרכה לנהל מלחמת גרילה במקרה של פלישת נאצית לארץ ישראל. משהוסר איום הפלישה הוכשר על ידי הבריטים למשימות מודיעין וחבלה מעבר לקווי האויב ובשנת 1944 הוצנח בשטח יוגוסלביה. במשך כשנה לחם בשורות הפרטיזנים ועם סיום מלחמת העולם השנייה שב לישראל.
בשנת 1945 היה חניך בקורס למפקדי מחלקות בארגון ההגנה ובסיומו מונה לקצין המבצעים של גדוד העמק בפלמ"ח. זמן קצר אחר כך התמנה לסגן מפקד הגדוד והיה מעורב במבצעים להבאת מעפילים ובחבלה במתקני המנדט הבריטי במסגרת תנועת המרי העברי. בשנת 1947 התמנה למפקד גדוד העמק ופיקד עליו לאורך מלחמת העצמאות. הוא לחם עמו במסגרת חטיבת יפתח בשורה של קרבות ומבצעים בצפון מול צבא ההצלה וצבא לבנון, במרכז נגד הצבא הירדני ובדרום נגד הצבא המצרי. בשנת 1949 השתתף בשיחות שנערכו ברודוס להסדרת שביתת הנשק עם ירדן ולאחר מכן מונה תחילה לקצין המבצעים של חזית המרכז ובהמשך לראש מטה פיקוד המרכז.
בשנת 1950 התמנה למפקד חטיבת גולני אך בשל דרישת הקיבוץ בו התגורר השתחרר בשנת 1951 משירות קבע. בשנים 1964-1951 שירת במילואים ופיקד על חטיבת חי"ר 18 שבהמשך הפכה לחטיבה ממוכנת 45. בשנת 1965 שב לשירות קבע ובשנים 1970-1966 עמד בראש מטה פיקוד הצפון. במהלך כהונתו היה מעורב במאמץ למנוע מהסורים להטות את מקורות הירדן ובניהול המערכה לכיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים. בשנת 1970 הועלה לדרגת אלוף ומונה למפקד אוגדה 252 שריכזה את הכוחות המשוריינים בסיני והייתה אחראית על קו תעלת סואץ.
בשנת 1972 השתחרר משירות קבע בצה"ל אך כעבור שנה מונה במסגרת שירות המילואים למפקד אוגדה 210. במלחמת יום הכיפורים לחם עמה בקרבות לבלימת הסורים בדרום רמת הגולן ולקח חלק משמעותי בהכרעת כיס חושניה. בהמשך הבקיע לשטח סוריה, כבש חלק מקו התלים בגולן הסורי ולחם בשורה של קרבות נגד צבאות סוריה, עיראק וירדן. כחצי שנה לאחר המלחמה סיים את תפקידו כמפקד האוגדה. הוא נפטר ב-16 במרץ 1988.