דב אלפנבוים נולד בשנת 1931 בארצות הברית ועלה לישראל בשנת 1949. בשנת 1950 התגייס לצה"ל והוצב בחיל הרגלים. בשנת 1951 הוסמך כקצין חי"ר ושימש כמפקד מחלקה בקורס מ"כים בבסיס האימונים של פיקוד הצפון.
בשנת 1952 סיים את שירות החובה והשתחרר מצה"ל. בשירות המילואים שימש בשנים 1953-1952 כסגן מפקד פלוגה בגדוד 174 ועסק במשימות הגנה באזור השרון במסגרת חטיבת מחוז 17. בהמשך, עבר לגדוד החי"ר הממונע 11, בו עשה את עיקר שירותו במילואים והתקדם במסגרתו במעלה המסלול הפיקודי. במערכת סיני שימש כסגן מפקד פלוגה בגדוד ולחם במסגרת חטיבת השריון במילואים 27 בקרב לפיצוח המתחם המצרי ברפיח, בו גם נפצע.
בשנים 1968-1958 פיקד על פלוגה רובאית בגדוד ותוך כדי כך עבר הסבה לחרמ"ש. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת ששת הימים, והוא לחם עימה במסגרת חטיבה 9 בקרבות לכיבוש אזור ג'נין. בשנים 1973-1968 שימש כסגן מפקד גדוד 11 והשתתף עימו באימונים ובתעסוקה מבצעית בתקופת מלחמת ההתשה.
בשנים 1976-1973 פיקד על גדוד 11 בדרגת סגן אלוף. כחודשיים לאחר כניסתו לתפקיד פרצה מלחמת יום הכיפורים והוא הועלה עם הגדוד לרמת הגולן. בקרבות הבלימה לחם במסגרת חטיבה 9 בדרום רמת הגולן וסייע בטיהור מרחב חושניה מחיילי אויב. לאחר מכן החזיק הגדוד בפיקודו את קו מוצבי הבט"ש במרכז הרמה ושהה במשימות הגנה מול מרחב כודנה עד לסוף המלחמה.
בשנים 1979-1976 שימש כסגן מפקד חטיבת חי"ר במילואים 422, שהייתה כפופה לאוגדת השריון 49 בפיקוד הצפון. בתום תפקידו מילא מספר שנים תפקיד של קצין קישור במכלול האג"ם של אוגדה מרחבית 92 בפיקוד הצפון.