אפרים ברנד נולד בשנת 1936 בישראל. בשנת 1954 התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים. הוא הוכשר כלוחם בגדוד 890, הוסמך לקצין חי"ר והשתתף במספר פעולות תגמול לאורך הגבולות. באחת ההיתקלויות עם כוח אויב בגדה המערבית נפצע, אך המשיך להוביל את מחלקתו וקיבל על כך צל"ש אלוף ממפקד פיקוד המרכז.
במערכת סיני לחם בקרב העקוב מדם במעבר המיתלה נגד המצרים וסייע בחילוץ פצועים תוך סיכון אישי. על תפקודו תחת אש הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל, אשר לימים הומר לעיטור העוז. בתום שירות החובה השתחרר מצה"ל, אך המשיך לשרת בחטיבת הצנחנים במילואים 80, לקח חלק פעיל בלחימה והתקדם במסגרתה במעלה המסלול הפיקודי.
בשנים 1964-1962 שימש כסגן מפקד גדוד 65 בחטיבה 80. בשנים 1974-1967 פיקד על גדוד 57 בחטיבה 80, שבהמשך הוסב לגדוד 469 בחטיבת הצנחנים במילואים 317. במלחמת ששת הימים הוא לחם בחזית המצרית, הונחת עם הגדוד במסוקים בעורפו של מתחם אום כתף וסייע בהכנעתו. בהמשך, הועלה עם לוחמיו צפונה וסייע בכיבוש דרום רמת הגולן.
במלחמת יום הכיפורים גדוד 469 בפיקודו נשלח לרמת הגולן, אך שם עסק בעיקר בתצפיות, באיסוף רכבי שלל ובהכנות אופרטיביות למבצעים שלא מומשו. לקראת סוף המלחמה הועבר הגדוד לחזית המצרית, צלח את התעלה ועסק בטיהור החיץ החקלאי מדרום לאיסמעיליה מחוליות קומנדו.
בשנים 1976-1974 שימש כסגן מפקד חטיבה 317 ובשנים 1979-1976 פיקד על חטיבת הצנחנים במילואים 623 בדרגת אלוף משנה. בתום תפקידו שימש כקצין קישור במכלול האג"ם של מפקדת פיקוד המרכז.