חיים גרניט נולד בשנת 1933 בפולין. הוא ניצל מזוועות השואה והצליח לברוח עם משפחתו לשטח ברית המועצות ולהעביר שם את מרבית מלחמת העולם השנייה. בקיץ 1947 ניסה להעפיל לארץ על גבי האנייה אקסודוס, אך גורש חזרה לאירופה. הוא עלה לארץ בעיצומה של מלחמת העצמאות אך לא נטל בה חלק פעיל בשל גילו הצעיר.
בשנת 1952 התגייס לצה"ל ואת עיקר שירותו הצבאי עשה במסגרת חיל התותחנים. במערכת סיני שימש כקצין קישור ארטילרי של גדוד 13 בחטיבת גולני בקרב לכיבוש המוצבים המצריים ברפיח. באמצע שנות השישים למד בחוג להנדסה אזרחית בטכניון. במלחמת ששת הימים פיקד על גדוד תותחים נגררים 834, לחם עמו בחזית המצרית והשתתף בקרב לכיבוש מתחם אום כתף. לאחר המלחמה סיים את לימודיו ומונה לקצין מחקר ופיתוח במפקדת קצין תותחנים ראשי (מקתמ"ר).
בשנים 1972-1970 פיקד על גדוד 55 אותו הקים מחדש כגדוד תותחים מתנייעים. בשנים 1973-1972 שימש כקצין אג"ם במקתמ"ר ובשנים 1974-1973 פיקד על אגד ארטילרי 215. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים והאגד הוכפף תחת פיקוד אוגדת השריון 162 שעמה לחם בחזית המצרית. אגד 215 נתן סיוע ארטילרי צמוד לכוחות האוגדה הן בקרבות הבלימה בסיני והן בקרב ההבקעה לשטח מצרים.
בשנים 1976-1974 פיקד על מפקדת התותחנים הפיקודית של פיקוד הדרום ובתום תפקידו מונה לסגן מפקד קצין תותחנים ראשי. בשנים 1977-1976 שימש כסגן מפקד אוגדת השריון במילואים 611 בדרגת תת אלוף. בשנים 1980-1978 עמד בראש מטה מפקדת פיקוד הדרום ולקח חלק בהיערכות מחדש של צה"ל בסיני בעקבות החתימה על הסכם השלום עם מצרים.
בשנים 1982-1980 שימש כקצין משטרה צבאית ראשי ובשנים 1985-1982 שהה בשליחות בחוץ לארץ מטעם האגודה למען החייל, וכיהן כיושב הראש שלה בצפון אמריקה. בשנת 1986 השתחרר משירות קבע בצה"ל.