עמנואל סקל נולד בשנת 1940 בישראל. בשנת 1958 התגייס לצה"ל והוצב בחיל הרגלים. הוא שירת בגדוד 12 בחטיבת גולני ובמהלך שירות החובה הוכשר כלוחם והוסמך כקצין חי"ר. בשנת 1961 השתחרר משירות בצה"ל, אך המשיך למלא שורה של תפקידי פיקוד בשירות המילואים ונטל חלק פעיל בלחימה.
בשנים 1968-1962 שירת במסגרת פלוגת הסיור של חטיבה 4 ובמלחמת ששת הימים לחם עימה בחזית הירדנית והשתתף בקרבות לכיבוש מובלעת לטרון והעיר רמאללה. בשנת 1968 התגייס בשנית לצה"ל ובמסגרת שירות הקבע עבר הסבה לשריון.
בשנת 1969 שימש כסגן מפקד פלוגה בגדוד טנקים 82 בחטיבת השריון הסדירה 7. בשנים 1970-1969 פיקד על פלוגת טנקים בגדוד 77 בחטיבה 7. בשנים 1971-1970 פיקד על פלוגת הסיור של חטיבת השריון הסדירה 14, שפעלה לאורך קו התעלה בסיני, ובשנים 1972-1971 שימש כסגן מפקד גדוד 9 בחטיבה.
בשנים 1974-1972 פיקד על גדוד טנקים 52 בחטיבה 14 והיה מופקד על הגזרה הדרומית של קו תעלת סואץ. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים וכבר בשעות הראשונות שלה הועבר הגדוד תחת פיקוד חטיבת השריון הסדירה 401, לה היה כפוף עד סופה. הוא ניסה לסייע ככל יכולתו למעוזים הנצורים בגזרתו והוביל את הגדוד בקרבות הבלימה מול הארמיה השלישית המצרית, עד לכיתורה.
לאחר המלחמה הוענק לו עיטור העוז על אומץ לבו ועל תפקודו בקרבות הבלימה בחזית המצרית, שבמהלכם השמיד עשרות טנקי אויב. בשנים 1975-1974 שימש כסגן מפקד חטיבה 401 ובשנת 1975 פיקד על חטיבת השריון במילואים 691, שהתבססה על טנקי שלל.
בשנים 1977-1975 פיקד על חטיבה 401 ובתום תפקידו עמד בראש מחלקת תורת לחימה (תו"ל) במחלקת ההדרכה במטה הכללי. בשנים 1978-1977 שהה בלימודים בארצות הברית ולאחר שובו לארץ פיקד בשנים 1979-1978 על בית הספר לשריון.
בשנים 1981-1979 פיקד על אוגדת השריון במילואים 880 ובשנת 1981 עמד בראש מטה פיקוד הדרום. בשנים 1983-1981 פיקד על אוגדת השריון הסדירה 252 והוביל אותה, במלחמת שלום הגליל בלחימה באזור הר דב ובבקעת הלבנון, נגד אירגוני המחבלים ונגד הצבא הסורי.
בשנים 1985-1983 שימש כסגן מפקד מפקדת חילות השדה (מפח"ש) ובשנים 1986-1985 פיקד על הגיס הדרומי 441 בדרגת אלוף. בשנת 1988 השתחרר משירות קבע בצה"ל, אך כעבור שנתיים שב לשירות ופיקד בשנים 1994-1991 על המפח"ש. עם סיום תפקידו השתחרר משירות קבע בצה"ל.