ישראל טל

​​​​​סגן הרמטכ"ל וראש אגף המטה אשר היה מעורב בניהול המלחמה במוצב הפיקוד העליון ובתהליך קבלת ההחלטות ברמה האסטרטגית. בתום המערכה מונה למפקד חזית הדרום והשתתף במגעים עם מצרים בק"מ ה-101 שהובילו להסכם הפרדת הכוחות

 

ישראל טל (טליק) נולד בשנת 1924 בישראל. בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי ולחם במסגרת הבריגדה היהודית בצפון איטליה בשלהי מלחמת העולם השנייה. בתום המלחמה סייע לארגון ההגנה בהברחת אמצעי לחימה ובהעלאת מעפילים מאירופה ועם שובו לארץ היה חבר במנגנון הקבע שלו. 

במלחמת העצמאות פיקד על מחלקה בחטיבת גבעתי ובמסגרתה לחם בקרבות לפריצת הדרך לירושלים. בהמשך עבר לחטיבת עודד ופיקד על פלוגה בקרבות לשחרור הגליל נגד צבא ההצלה, ובקרבות בחזית הדרום נגד הצבא המצרי. לאחר המלחמה הדריך בקורס למפקדי גדודים ובהמשך מונה למפקד גדוד 54 בחטיבת גבעתי. בשנים 1954-1952 מילא שורה של תפקידים באגף ההדרכה במטה הכללי, בכלל זה ראש מטה פיקוד ההדרכה וראש ענף תכנון אימונים. בשנים 1956-1955 פיקד על בית הספר לקצינים ובמקביל פיקד על חטיבת חי"ר במילואים 6. 

במערכת סיני קיבל את הפיקוד על חטיבת חי"ר במילואים 10 וזמן מה לאחר סיומה עבר הסבה לשריון. בשנים 1959-1956 שימש כסגן מפקד גייסות השריון ובשנים 1960-1959 פיקד על חטיבת השריון הסדירה 7. בתום תפקידו יצא ללימודים אקדמיים ובסיומם מונה לראש מטה מפקדת פיקוד הצפון. לאחר חודשים ספורים בתפקיד זה שב לשמש כסגן מפקד גייסות השריון. בשנים 1969-1964 פיקד על מפקדת גייסות השריון בדרגת אלוף. בתקופת כהונתו שופרו באופן משמעותי יכולות הירי של הטנקים והיכולות המקצועיות של מערך השריון בסדיר ובמילואים. בד בבד עם התהליכים שהוביל בבניין הכוח הוא לקח חלק גם בהפעלתו. 

במלחמת ששת הימים פיקד על אוגדה 84 שלחמה בחזית המצרית והבקיעה את מערכי האויב לאורך ציר החוף הצפוני של סיני. בשנים 1972-1969 עסק בפיתוח ובייצור אמצעי לחימה במשרד הביטחון ובראשם של טנק המרכבה. בנוסף, נמנה על הצוות שפיתח את גשר הגלילים, שנועד לסייע לצה"ל בצליחת תעלת סואץ, ועל כך זכה בפרס ביטחון ישראל. 

בשנת 1972 מונה לראש אגף המטה ובמהלך שנת 1973 בנוסף לתפקיד זה מונה גם לסגן הרמטכ"ל. בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים היה בדעת מיעוט במטה הכללי וערער על הנחת העבודה המקלה של אגף המודיעין באשר לכוונות סוריה. משפרצה המלחמה היה מעורב בניהולה במוצב הפיקוד העליון ומעת לעת יצא לחזית כדי לעמוד מקרוב על אופן הלחימה. בסיום המלחמה מונה למפקד חזית הדרום והיה מעורב במגעים עם מצרים שהובילו להסכם הפרדת הכוחות עמה. 

בשנת 1974 השתחרר משירות קבע בצה"ל. לאחר שחרורו הוביל במסגרת משרד הביטחון פרויקטים לפיתוח אמצעי לחימה מגוונים ובראשם של טנק המרכבה, שהיה לטנק המערכה העיקרי של צה"ל. הוא נפטר ב-8 בספטמבר 2010.