משה דיין נולד בשנת 1915 בישראל. בגיל 15 השתלב בפעילות בארגון ההגנה ובשנת 1937 היה לנוטר במסגרת משטרת היישובים העבריים. הוא לחם נגד הכנופיות הערביות במהלך המרד הערבי הגדול ורכש ניסיון קרבי.
בשנים 1941-1939 ישב בכלא עכו לאחר שנעצר על ידי שלטונות המנדט הבריטי וזמן קצר לאחר שחרורו פיקד על פלוגה בפלמ"ח. במסגרת פעולה צבאית שערך בלבנון נגד כוח צרפתי פרו-נאצי נפצע באורח קשה ואיבד את עינו השמאלית.
במלחמת העצמאות הופקד על הגנת עמק הירדן מול הצבא הסורי ולאחר מכן פיקד על גדוד 89, שנועד למשימות פשיטה בעומק שטחו של האויב. הגדוד השתתף בכיבוש לוד מידי הצבא הירדני ובקרבות בחזית הדרום נגד הצבא המצרי. בהמשך מונה למפקד מחוז ירושלים ולמפקד חטיבת עציוני והיה אחראי על הגנת העיר וסביבותיה. בשלהי המלחמה הוביל את המגעים עם ממלכת ירדן שהביאו להסכם שביתת נשק עימה.
בשנים 1951-1949 פיקד על פיקוד הדרום בדרגת אלוף ובתום תפקידו שהה בהשתלמות צבאית באנגליה. בשנת 1952 פיקד על פיקוד הצפון וכעבור כחצי שנה בתפקיד מונה לראש אגף המטה. בסוף שנת 1953 מונה לרמטכ"ל הרביעי של צה"ל בדרגת רב אלוף. בתקופת כהונתו, בשנים 1958-1953, הוביל את צה"ל בלחימה נגד הפדאיון שזרעו טרור בגבולות ונגד הצבא המצרי שהובס במערכת סיני בשנת 1956. בנוסף, תרם להתעצמותו של צה"ל בעיקר בטנקים ובמטוסים שהגיעו מצרפת ועיצב את דמותו שנים רבות קדימה.
בשנת 1958 השתחרר משירות קבע בצה"ל ובשנים 1964-1959 כיהן כשר החקלאות. בימים שקדמו למלחמת ששת הימים מונה לשר הביטחון וכיהן בתפקיד זה בשנים 1974-1967. בתקופה זו עיצב את מדיניות ישראל בשטחים והוביל תהליכים משמעותיים של רכש ובניין כוח, נוכח האתגרים שהציבו הגבולות החדשים ולאור התעצמות האויב לאורכם.
בשעות שקדמו למלחמת יום הכיפורים התנגד לגיוס מילואים מלא ולהנחתת מכה אווירית מקדימה על האויב מחשש מתגובת האמריקנים. ביממות הראשונות של המלחמה גילה חרדה מהמצב בחזיתות ובפרט מהפריצה הסורית העמוקה ברמת הגולן. בהמשך הוביל למינוי הרמטכ"ל לשעבר חיים בר לב למפקד חזית הדרום ולתקיפת מטרות אסטרטגיות בעומק סוריה, וירד לא אחת לאזור הלחימה. בנוסף, ניהל מגעים עם האמריקנים על בקשות רכש וסייע לאספקה השוטפת של צה"ל בנשק, בתחמושת ובציוד.
לאחר המלחמה נתפס בקרב הציבור הישראלי כאחראי מרכזי להפתעה ולהיקף האבדות הרב, ובעקבות התפטרות ראשת הממשלה, גולדה מאיר, סיים את תפקידו. בשנים 1979-1977 כיהן כשר החוץ והיה מאדריכלי הסכם השלום עם מצרים.
הוא נפטר ב-16 באוקטובר 1981.