משה הראל נולד בשנת 1941 בסוריה. הוא התגייס לצה"ל בשנת 1959 ועשה את עיקר שירותו הצבאי בחיל השריון. במלחמת ששת הימים פיקד על מחלקת טנקים בגדוד 266 בחטיבת השריון במילואים 37. הוא השתתף במהלכה בקרבות לכיבוש צפון השומרון נגד הצבא הירדני ובלחימה ברמת הגולן נגד הצבא הסורי. לאחר המלחמה התגייס לשירות בקבע, עבר קורס מפקדי פלוגות בשריון ומילא שורה של תפקידי פיקוד ומטה בחיל.
בשנים 1973-1972 למד במכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה (פו"ם) ובמינוי משני פיקד על גדוד 57 בחטיבת השריון במילואים 679. בתום לימודיו מילא תפקיד מטה בגייסות השריון, אך המשיך לשמש במקביל כמפקד הגדוד. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים והוא הועלה עם גדוד 57 לרמת הגולן. הוא מילא תפקיד מכריע בבלימת הסורים סמוך למחנה נפח ובמתקפת הנגד בגזרה זו. בהמשך נפצע סמוך לתל יוסיפון ופונה לבית חולים, אך לאחר טיפול קצר ברח ממנו ושב לפקד על הגדוד. הוא הוביל אותו בהבקעה לשטח סוריה ולאחר שנפצע בשנית בקרב בעיירה חאן ארנבה סיים את חלקו במערכה.
לאחר המלחמה הוענק לו עיטור המופת על אומץ ליבו ועל דבקותו במשימה לבלימת הסורים, ועל כך שחרף פציעתו שב לפקד על הגדוד בחזית. במחצית הראשונה של שנת 1974 שימש כקצין האג"ם של אוגדה 36 ובהמשך שימש מדריך בקורס מפקדי פלוגות בבית הספר לשריון.
בשנים 1975-1974 פיקד על גדוד טנקים 433 בחטיבת השריון 500 ובשנים 1977-1975 שימש כסגן מפקד בית הספר לשריון. בשנים 1979-1977 עמד בראש מטה אוגדת השריון במילואים 90 בפיקוד הצפון בדרגת אל"ם. בשנים 1980-1979 מונה לסגן מפקד בסיס צאלים ובמינוי משני פיקד על חטיבת השריון במילואים 106 במסגרת אוגדה 220.
בשנים 1982-1981 שימש מדריך בכיר בבית הספר לשריון. בשנים 1983-1982 שימש כסגן מפקד אוגדת השריון במילואים 880 אשר במלחמת שלום הגליל לחמה מול הצבא הסורי בגזרה המזרחית בלבנון. בשנים 1986-1983 שימש כנספח צה"ל בפרו ובסוף שנות השמונים השתחרר משירות קבע בצה"ל.