משה סער נולד בשנת 1935 בפולין. הוא שרד עם משפחתו את זוועות השואה באירופה ובשנת 1947 ניסה לעלות לארץ על גבי אניית מעפילים. עם מעצר הספינה על ידי הבריטים, הוא הועבר למחנה מעצר בקפריסין שם שהה כשנה וחצי עד עלייתו לישראל בקיץ 1948.
הוא התגייס לצה"ל בשנת 1955, התנדב לקורס טיס וסיים אותו בשנת 1957. בשנים 1961-1959 שימש מדריך בבית הספר לטיסה ובתום תפקידו הוצב בטייסת 110, שהתבססה על מטוסי ווטור. בשנים 1965-1964 שימש כסגן מפקד טייסת 110 ולאחר מכן למד במכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה. בתום לימודיו בשנת 1966 עמד בראש מדור במחלקת ההדרכה במפקדת חיל האוויר.
במלחמת ששת הימים השתתף, במסגרת הצבת החירום שלו בטייסת 110, במבצע מוקד ותקף שדות תעופה במצרים, בסוריה ובעיראק. בשנים 1969-1967 פיקד על טייסת 116, שהתבססה על מטוסי מיסטר ובשנים 1970-1969 פיקד על טייסת 102, שהתבססה על מטוסי סקייהוק. במהלך כהונתו הוביל את הטייסת בגיחות מבצעיות רבות בתקופת מלחמת ההתשה בחזית המצרית.
בשנים 1973-1970 פיקד על טייסת תעופה בבסיס חיל האוויר בחצרים. בשנים 1974-1973 פיקד על בסיס חיל האוויר שדה דב בתל אביב, ובמהלך תפקידו הועלה לדרגת אלוף משנה. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים ומהבסיס פעלו טייסות 100 (ססנה ודורניר) ו-125 (מסוקי אלואט ובל-206), שעסקו במשימות תצפית וסיור ובתובלת מפקדים.
בשנים 1978-1974 עמד בראש מנהל ביקורת ואיכות (מבק"א) במפקדת חיל האוויר. בשנים 1982-1979 שימש כקצין פיקוח בפרויקט להקמת בסיס חיל האוויר ברמון במפקדת חיל האוויר. בשנת 1982 השתחרר משירות קבע בצה"ל.