פנחס להב נולד בשנת 1921 בפולין. בשנת 1938 עלה לישראל וכעבור זמן מה הצטרף לאירגון ההגנה ושירת כנוטר במשטרת היישובים העבריים. בשנים 1946-1943 שירת בצבא הבריטי ולחם במסגרתו במלחמת העולם השנייה בחזית האירופית. במלחמת העצמאות שירת בחטיבת קרייתי, ובסיומה שימש כמפקד פלוגת מפקדה בבית הספר למקצועות החי"ר.
בהמשך הוכשר כקצין אפסנאות ובסוף שנות החמישים שירת בתפקיד זה בחטיבה השריון הסדירה 7. בשנת 1961 למד במכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה. בשנים 1964-1962 שימש כקצין שלישות במפקדת גייסות השריון ובשנים 1969-1964 שימש כקצין השלישות הפיקודי במפקדת פיקוד הצפון.
בשנים 1972-1969 עמד בראש מחלקת פרט באגף כוח אדם במטה הכללי ובשנים 1974-1972 שימש כדובר צה"ל. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים ובמסגרת תפקידו קישר בין הצבא לבין אמצעי התקשורת ופרסם הודעות לעיתונות על הנעשה בזירת הלחימה.
הוא נמנה על צוות הסברה ששיקף לציבור את המציאות בחזית, אך לאחר המלחמה ספג ביקורת על תפקודו ובעטיה סיים את תפקידו. בשנת 1974 מונה לקצין הספקה ראשי, אך בעקבות הפיכת החיל בשנת 1975 לחיל התחזוקה, היה לקצין תחזוקה ראשי באגף האפסנאות. בשנת 1976 השתחרר משירות קבע בצה"ל ובשירות מילואים שימש כעוזר ראש אגף האפסנאות להספקה ולציוד.
הוא נפטר ב-21 בינואר 1992.