שמואל אלבק נולד בשנת 1928 בגרמניה וכעבור חמש שנים עלה עם משפחתו לישראל. בתחילת שנות הארבעים הצטרף לאירגון ההגנה, היה פעיל בגדודי הנוער שלה ושימש כנוטר. בתחילת מלחמת העצמאות השתתף מטעם האירגון על הגנת המושבה פתח תקווה, ובהמשך עבר קורס מפקדי מחלקות ועסק בהגנה מרחבית בחזית הצפון.
בתחילת שנות החמישים עבר קורס מפקדי גדודים ובסיומו מילא מספר שנים תפקידי הדרכה בבית הספר לקצינים (בה"ד 1). במערכת סיני שימש כסגן מפקד חטיבה 12 בחטיבת גולני והוא לחם בקרב לכיבוש המתחמים המצריים ברפיח. בשנת 1959 היה חניך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה (פו"ם) ובתום לימודיו פיקד בשנים 1961-1960 על גדוד 12.
בשנים 1964-1963 שימש כקצין האג"ם של פיקוד הצפון, בכלל זה בתחילת המערכה על מקורות המים. בשנים 1965-1964 שימש כמדריך בפו"ם ובשנים 1966-1965 עמד בראש ענף טקטי במחלקת ההדרכה במטה הכללי. בתום תפקידו יצא בתחילת שנת 1967 לקורס מטה במכללה הבריטית בקימברלי ולאחר שובו לארץ מונה לסגן מפקד בה"ד 1. הוא מילא תפקיד זה בשנים 1968-1967 ובמינוי משני שימש כסגן מפקד חטיבת חי"ר במילואים 11.
בשנים 1972-1969 שימש כקצין ההגנה המרחבית בפיקוד המרכז בדרגת אלוף משנה. בשנים 1974-1972 שהה בלימודים אקדמיים ובמהלכם פרצה מלחמת יום הכיפורים. במהלכה הוא שימש כסגן מפקד כוח נמר שהוקם כמפקדה אוגדתית מאולתרת והיה שותף לניהול הקרבות לבלימת המצרים בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. בתום המלחמה הקדיש את עיקר מרצו לאיתור נעדרים בשדות הקרב ולהבאת שרידי החללים לקבורה בישראל.
בשנים 1976-1975 פיקד על המפקדה העורפית ברפידים ובתום תפקידו השתחרר משירות קבע בצה"ל. בשנים 1977-1976 פיקד במסגרת שירות המילואים על חטיבה מרחבית 345 בסיני ובהמשך שימש כמפקד זירה במכלול האג"ם במפקדת פיקוד הדרום. בעקבות החתימה על הסכם השלום עם מצרים, מונה על ידי הממשלה לראש היחידה למתן פיצויים לתושבים שפונו מחצי האי סיני.
הוא נפטר במרץ 2011.