יעקב (יאק) נבו נולד בשנת 1932 בישראל. בשנת 1950 התגייס לצה"ל והתנדב לקורס טיס אותו סיים שנה מאוחר יותר. בתום הקורס הוכשר כטייס ספיטפייר, ובהמשך עבר לטייסת 117 בבסיס חיל האוויר ברמת דוד והיה לטייס מטאור. בשנת 1955 היה חבר במשלחת חילית לצרפת, שבחנה את מטוס המיסטר והתאמנה עליו.
בשנת 1956 התמנה לסגן מפקד טייסת 101, שהתבססה על מטוסי מיסטר ולחם במסגרתה במערכת סיני, בה נזקפה לזכותו הפלת מטוס מצרי. בשנת 1958 נשלח שוב לצרפת לבחינת מטוס הסופר מיסטר B (סמב"ד) והוביל את צוות ההקמה של טייסת 105 שהתבססה עליו.
בשנים 1961-1958 פיקד על הטייסת ובתום תפקידו למד במכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה. בשנים 1963-1962 עמד בראש מדור בענף מבצעים ובשנים 1966-1963 פיקד על הענף. במסגרת כהונתו תכנן את מבצע מוקד לתקיפת שדות התעופה הערביים שיצא אל הפועל במלחמת ששת הימים.
בשנים 1967-1966 שהה בלימודים אקדמיים בארצות הברית ושב לארץ ערב המלחמה. במלחמת ששת הימים לחם כטייס קרב בטייסת 105 והשתתף בתקיפת שדה תעופה מצרי ובגיחות מבצעיות נוספות. בשנים 1970-1967 פיקד על בסיס חיל האוויר בחצור בדרגת אלוף משנה. בתקופת כהונתו נקלטו בבסיס מטוסי הסקייהוק והפנטום והטייסות בכנף ערכו אלפי גיחות מבצעיות לאורך מלחמת ההתשה.
בשנים 1972-1970 עמד בראש מחלקת ההדרכה של חיל האוויר. בשנת 1972 השתחרר משירות קבע בצה"ל, אך במסגרת שירות המילואים פיקד על בסיס חיל האוויר אופיר, ששכן בדרום סיני מצפון לשארם אל-שיח'. הבסיס שימש כשדה תעופה קדמי בו נפרסו מעת לעת טייסות הקרב וכלל גם את יחידת הבקרה האווירית האזורית (יב"א) 528. עם פתיחת מלחמת יום הכיפורים תקף חיל האוויר המצרי את מתקני הבסיס, פגע ביב"א ובמסלולים וגרם לאבדות בנפש. תחת פיקודו הושמש הבסיס מחדש ובמהלך המלחמה היווה בסיס יציאה קדמי לגיחות מבצעיות בחזית המצרית.
לאחר המלחמה המשיך למלא תפקידי פיקוד ומטה בכירים בשירות המילואים.
הוא נפטר ב-4 בספטמבר 1989.