יחזקאל רביד נולד בשנת 1933 בפולין. הוא שרד כנער את זוועות השואה באירופה, על אף שמרבית משפחתו נספתה ובשנת 1946 עלה לישראל. בשנת 1951 התגייס לצה"ל ואת עיקר שירותו עשה בחיל הרגלים.
בשנת 1953 הוסמך כקצין חי"ר וכעבור חמש שנים הוכשר כמפקד פלוגה. בתחילת שנות השישים פיקד על בסיס האימונים של חטיבת גולני ובשנים 1965-1964 למד במכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה (פו"ם).
בשנים 1968-1966 שימש כמדריך בענף אימון קצינים בבית הספר לחי"ר (בה"ד 3) ובמינוי משני פיקד על גדוד חי"ר במילואים 128. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת ששת הימים והגדוד שפעל במסגרת חטיבת חי"ר במילואים 11 השתתף בכיבוש רצועת עזה.
בשנים 1969-1968 פיקד על גדוד נח"ל 906 ובשנים 1971-1969 שימש כסגן מפקד חטיבת גולני. בשנים 1973-1971 שימש מדריך בפו"ם וכחודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים מונה למפקד חטיבה מרחבית 612 בדרגת אלוף משנה והופקד על ההגנה על עמק הירדן ועל עמק בית שאן. בתקופת המלחמה סייע בפינוי האזרחים מיישובי דרום רמת הגולן, הציב חסימות בגזרה כדי למנוע פעולות איגוף של האויב וחיזק את ההגנה מול ממלכת ירדן.
בתום תפקידו בשנת 1974 יצא ללימודים אקדמיים ובשנת 1976 השתחרר משירות קבע בצה"ל. בשירות מילואים מילא תפקידי מטה במפקדת האוגדה המרחבית 80 בפיקוד הדרום.
הוא נפטר ב-23 בפברואר 1998.