ישעיהו (שייקה) גביש נולד בשנת 1925 בישראל. בשנת 1943 התגייס לשורות הפלמ"ח ובמלחמת העצמאות לחם בשורות חטיבת יפתח תחילה כמפקד פלוגה ובהמשך כסגן מפקד גדוד בשלוש חזיתות שונות. לאחר המלחמה מונה למפקד גדוד ובהמשך לסגן מפקד חטיבה 7.
בשנת 1952 עמד בראש ענף מבצעים במטה הכללי וכעבור שנה נמנה על צוות ההקמה של בית הספר לפיקוד ומטה (פו"ם) של צה"ל בו גם שימש כמדריך. בשנים 1956-1955 פיקד על בסיס ההדרכה לחי"ר ובמינוי משני פיקד על חטיבת כרמלי. במערכת סיני עמד בראש מחלקת המבצעים ולאחר כשנתיים בתפקיד זה יצא ללימודים במכללה צבאית בצרפת. לאחר שובו לארץ פיקד בשנים 1961-1960 על פו"ם ובשנים 1962-1961 שימש כעוזר ראש אגף המטה.
בשנים 1965-1962 עמד בראש מחלקת ההדרכה במטה הכללי בדרגת אלוף. במהלך תפקיד זה שקד על פיתוח תורת לחימה, כמענה לדוקטרינה הסובייטית שאומצה על ידי צבאות סוריה ומצרים. בשנים 1969-1965 פיקד על פיקוד הדרום, וגולת הכותרת של כהונתו הייתה הבסת הצבא המצרי וכיבוש חצי האי סיני במלחמת ששת הימים. בהמשך הוא הוביל את הפיקוד בלחימה נגד הצבא המצרי במלחמת ההתשה והיה אחראי למערך ההגנה בסיני ולבניית קו המעוזים לאורך תעלת סואץ.
בשנת 1970 פרש משירות קבע בצה"ל, אך במלחמת יום הכיפורים נקרא לשירות מילואים ומונה למפקד מרחב שלמה, שחלש על חלקו הדרומי של חצי האי סיני ועל עיקר קו החוף לאורך מפרץ סואץ. במסגרת תפקידו נהדפו כוחות קומנדו מצריים שהונחתו מעבר לקווים ונבלם ניסיון מצרי להתקדם לעבר עיירת החוף ראס סודר.
בתום המלחמה שוחרר משירות מילואים והוא התמקד בתפקידי ניהול בתשלובת התעשייה כור.