יצחק בן שהם נולד בשנת 1936 בטורקיה. בשנת 1950 עלה לארץ, התגייס לצה"ל בשנת 1954 והוצב בחטיבת גבעתי. במהלך שירות החובה הוסמך כקצין חי"ר, אך בהמשך הועבר לחיל השריון ומילא שורה של תפקידי פיקוד ומטה במסגרתו.
במלחמת ששת הימים שימש כסגן מפקד גדוד 63 ולחם נגד הצבא המצרי בסיני ובכלל זה בקרב אום כתף. בעקבות פציעת מפקד הגדוד בקרב זה קיבל לידיו את הפיקוד והחזיק בתפקיד עד לסוף שנת 1968. בשנים 1969-1968 שימש מדריך בקורס מפקדי פלוגות בבית הספר לשריון ובמינוי משני פיקד על גדוד 198 שהתבסס על סגל הקורס וצועריו.
בשנים 1970-1969 היה למפקד הקורס ובמקביל המשיך לפקד על גדוד 198. בשנים 1971-1970 פיקד על יחידת דב לבן שהייתה יחידת פשיטה משוריינת שהתבססה על טנקי שלל והייתה בעלת יכולת אמפיבית. בשנים 1972-1971 שימש כקצין אג"ם במפקדת אוגדה 252 בסיני.
בשנים 1973-1972 שימש מדריך במכללה הבין זרועית לפיקוד ומטה בדרגת אלוף משנה ובמינוי משני פיקד על חטיבה ממוכנת במילואים 11. כשלושה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים מונה למפקד חטיבת השריון הסדירה 188 שהוצבה דרך קבע ברמת הגולן. עם פרוץ המלחמה הוא הוביל את החטיבה בקרבות הבלימה נגד הצבא הסורי בדרום רמת הגולן ובמרכזה. הוא נפל ב-7 באוקטובר 1973 בקרב על מחנה נפח ולאחר מותו הוענק לו עיטור העוז על פועלו במלחמה.