יואל בן פורת נולד בשנת 1931 בפולין. במלחמת העולם השנייה נספתה משפחתו בשואה, אך הוא הצליח לשרוד את זוועותיה. בשנת 1947 ניסה להעפיל לארץ על גבי האנייה מולדת, אך כלי השיט נתפס על ידי הבריטים והוא גורש למחנה מעצר בקפריסין. בסוף אותה שנה הורשה לעלות לארץ ולאחר הגעתו השתתף במלחמת העצמאות. הוא שולב תחילה בהגנה על קיבוץ יד מרדכי ובהמשך במשימות אבטחה של חיל המשמר ברמות מנשה.
בשנת 1950 התגייס לצה"ל ולאחר שהוצב בחיל האוויר הועבר ליחידת האזנה במסגרת שירות מודיעין 2. בשנים 1957-1956 שימש כקצין מחקר בדסק שעסק במצרים, למעט במערכת סיני בה פיקד על יחידת האזנה ניידת שהוכפפה לאוגדה 77. בשנים 1962-1958 שהה בלימודים אקדמיים ובסיומם שב לשרת בשנים 1968-1962 במערך ההאזנה באגף המודיעין. בתקופה זו ייסד את קורס קציני הבינה הרשתית ואת מרכז ההתרעה והדיווח של המערך, ועמד בראש ענף מודיעין ותקשורת.
בשנים 1971-1968 שירת במחלקת איסוף באגף המודיעין כראש ענף וכסגן ראש המחלקה והעצים את יכולותיה לאורך מלחמת ההתשה. בסוף שנת 1971 התמנה לסגן מפקד יחידה 848, לימים יחידה 8200, שהייתה אמונה על פענוח צפנים, האזנה לתשדורות האויב ועל מתן התרעה בדבר כוונותיו.
בשנים 1976-1972 עמד בראש היחידה ובכלל זה במלחמת יום הכיפורים. בימים שקדמו לפריצתה חשש, כי התרגיל המצרי עשוי להסתיים במלחמה וכי ריכוז הכוחות הסורי יכול לאפשר התקפה, ואף קרא להפעיל אמצעי איסוף מיוחדים כדי לעמוד על כוונות האויב.
לאחר המלחמה הטמיע את לקחיה בתהליכי העבודה של היחידה ושיקם את בסיסיה בחרמון ובסיני. בשנים 1977-1976 שימש כדובר צה"ל בדרגת תת אלוף ובשנים 1979-1977 היה מדריך במכללה לביטחון לאומי (מב"ל), שנפתחה מחדש כעשור לאחר שנסגרה.
בשנים 1980-1979 שימש כעוזר נספח צה"ל בארצות הברית לענייני מודיעין. בשנים 1985-1983 שימש כקצין מחקר במחלקת ההדרכה במטה הכללי והתמקד בבדיקת עבודת המודיעין בתקופת מלחמת יום הכיפורים. בשנת 1985 השתחרר משירות קבע בצה"ל.
הוא נפטר ב-28 במרץ 2007.