יוסף (יוס) אלדר נולד בשנת 1944 בישראל. בשנת 1962 התגייס לצה"ל ושירת בפיקוד הנח"ל. בהמשך עבר הסבה מחי"ר לחרמ"ש, הוסמך לקצונה ושובץ בגדוד 9 בחטיבת השריון הסדירה 7. במלחמת ששת הימים פיקד על פלוגת חרמ"ש בגדוד ולחם במסגרתו בחזית המצרית. זמן קצר לאחר המלחמה נפצע מפגיעת פגז בקו תעלת סואץ, ולאחר שהתאושש עמד בשנים 1970-1968 בראש מדור חרמ"ש בבסיס צאלים. לאחר מכן שב למסלול הפיקודי ובשנת 1973 מונה למפקד גדוד חרמ"ש 75, שהיה כפוף לחטיבה 7.
בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים וביממת הקרב הראשונה נפצע בקרב מול הסורים באזור הר חרמונית ופונה לאחור לטיפול רפואי. הוא ברח מבית החולים בעיצומו של האשפוז ושב לפקד על הגדוד בלחימה בגזרת עמק הבכא. בהמשך השתתף בהבקעה לשטח סוריה והוביל את הגדוד בקרב לכיבוש תל מסחרה ובהגנה על תל שמס. בעיצומה של הלחימה בגולן הסורי נפצע בשנית וסיים את חלקו במלחמה. על תפקודו בקרבות הבלימה ועל כך ששב לפקד על הגדוד חרף פציעתו קיבל את עיטור המופת.
זמן קצר לאחר ששב לאיתנו קיבל את הפיקוד על גדוד טנקים 77 בחטיבה 7 עימו לחם במובלעת הסורית ולאחר מספר חודשים בתפקיד שימש בשנת 1974 כסגן מפקד החטיבה. בשנת 1975 שימש כסגן מפקד בית הספר לשריון (ביסל"ש) ובתום תפקידו פיקד בשנים 1977-1975 על חטיבה ממוכנת במילואים 5.
בשנים 1978-1977 שימש כסגן מפקד אוגדת השריון במילואים 194 שהייתה כפופה לפיקוד המרכז ובשנים 1980-1978 פיקד על חטיבת השריון הסדירה 14. בשנים 1981-1980 שימש כקצין קישור מטעם צה"ל בפיקוד האימונים וההדרכה של הצבא האמריקני.
לאחר שובו מחו"ל פיקד בשנים 1982-1981 על ענף אימון מתקדם בביסל"ש ובשנים 1985-1982 שימש כקצין חינוך ראשי בדרגת תת אלוף. בתום תפקידו השתחרר משירות קבע בצה"ל, ובמסגרת שירות המילואים עמד בשנים 1992-1989 בראש המרכז לאיתור נעדרים באגף כוח אדם במטה הכללי.