דן שומרון נולד בשנת 1937 בישראל. הוא התגייס לצה"ל בשנת 1955, התנדב לחטיבת הצנחנים ולחם במסגרתה בפעולות התגמול ובמערכת סיני. בשנת 1957 הוסמך לקצין חי"ר אך שנה מאוחר יותר השתחרר משירות בצה"ל. בשנת 1962 התגייס בשנית והיה למפקד פלוגה בגדוד 50 בחטיבת הצנחנים.
בשנים 1966-1965 שימש כסגן מפקד גדוד 202 בחטיבת הצנחנים הסדירה 35 והשתתף במספר פשיטות לשטח הגדה המערבית שבשליטת ירדן. במלחמת ששת הימים פיקד על כוח סיור שלחם במסגרת אוגדת טל לאורך ציר החוף ועל כך זכה לעיטור המופת. לאחר המלחמה מונה למפקד גדוד 890 ובמשך שנתיים הוביל אותו בלחימה בחזיתות עם מצרים ועם ירדן במהלך מלחמת ההתשה. בשנים 1971-1969 עמד בראש ענף מבצעים במטה הכללי ובתום תפקידו עבר הסבה לשריון. לאחר הסמכתו מונה למפקד חטיבת השריון במילואים 179 ובשנת 1973 קיבל את הפיקוד על חטיבת השריון הסדירה 401.
במהלך כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים, והחטיבה ששהתה בסיני והייתה כפופה לאוגדה 252 לחמה בקרבות הבלימה בגזרה הדרומית של תעלת סואץ. בהמשך, צלחה החטיבה בפיקודו לשטח מצרים ונטלה חלק בכיתור הארמיה השלישית. בשנים 1976-1974 כיהן כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, ובמהלך כהונתו פיקד על פשיטת צה"ל לשדה התעופה באנטבה לחילוץ בני הערובה הישראלים שנחטפו על ידי מחבלים לאוגנדה.
בשנים 1977-1976 פיקד על אוגדת השריון הסדירה 162 ובתחילת שנת 1978 מונה למפקד פיקוד הדרום בדרגת אלוף. במוקד כהונתו פעל ליישום היבטיו הצבאיים של הסכם השלום עם מצרים, בכלל זה פינוי בסיסי צה"ל מחצי האי סיני ונסיגת הכוחות לגבול הבינלאומי.
בשנת 1983 הקים את מפקדת חילות השדה והיה למפקדה הראשון. בשנת 1985 מונה לסגן הרמטכ"ל ולראש אג"ם ובשנים 1991-1987 כיהן כרמטכ"ל ה-13 של צה"ל בדרגת רב-אלוף. מרבית כהונתו התמקדה בהתמודדות עם ההתקוממות הפלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה שנודעה כאינתיפאדה הראשונה. בשנה האחרונה לתפקיד עסק בהכנת העורף לקראת מלחמת המפרץ הראשונה, בה שיגרה עיראק עשרות טילי קרקע-קרקע לעבר ישראל. בשנת 1991 השתחרר משירות קבע בצה"ל.
הוא נפטר ב-26 בפברואר 2008.