טוביה רביב נולד בשנת 1934 ביוגוסלביה. הוא עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1948 והתגייס לצה"ל בשנת 1952. הוא הוצב בחיל השריון, הוסמך לקצונה ושירת כמפקד מחלקה בחטיבה 7.
במערכת סיני שירת בחטיבה 27 שלחמה בציר החוף המצרי ובמהלכה נפצע באורח קשה. לאחר התאוששותו שימש כראש לשכתו של מפקד גייסות השריון אלוף חיים בר לב, ולאחר מכן מילא תפקידי פיקוד בחיל השריון. בשנים 1966-1964 שב לשמש כראש לשכתו של בר לב, עת שזה עמד בראש אגף המטה.
בשנים 1968-1966 הוא הדריך בקורס מפקדי פלוגות בבית הספר לשריון ובמינוי משני פיקד על גדוד 268 בחטיבת השריון במילואים 60. במלחמת ששת הימים הוביל את לחימת הגדוד בחזית המצרית ובכלל זה בכיבוש ג'בל ליבני וביר גפגפה בעומק סיני. בשנים 1969-1968 שימש כסגן מפקד חטיבה ממוכנת במילואים 875 ובשנים 1971-1969 שימש כסגן מפקד חטיבת השריון הסדירה 401.
בשנת 1971 הועלה לדרגת אלוף משנה ומונה למפקד חטיבת השריון במילואים 600. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים, והוא לחם עם החטיבה במסגרת אוגדה 143 בחזית המצרית. הוא השתתף בקרבות לבלימת המצרים ובקרבות להרחבת מסדרון הצליחה, בפרט מול מתחם מיסורי.
בשנים 1975-1973 מונה למדריך במכללה לפיקוד ומטה ובמינוי משני הוסיף לפקד על חטיבה 600, שלאחר המלחמה הייתה לחטיבת השריון במילואים 177. בשנים 1978-1975 שימש כנספח צה"ל בטורקיה.
בשנת 1979 פרש משירות קבע בצה"ל.
הוא נפטר ב-24 בינואר 2023.