הקרב על מעוז בודפסט

​​​​​​​​​מערכה שהתחוללה לסירוגין בין ה-6 ל-15 באוקטובר 1973 על המעוז הצפוני ביותר בקו בר לב, בין חוליות קומנדו מצרי שחסמו את דרכי הגישה אליו לבין לוחמי צה"ל שאיישו אותו. המערכה הסתיימה לאחר עשרה ימי לחימה עם הכנעת הכוח המצרי במקום, ומעוז בודפסט היה ליחיד בקו שלא נפל לידי המצרים במלחמת יום הכיפורים​.

​מעוז בודפסט שכן בניגוד לשאר המעוזים על שפת הים התיכון ולא לאורך תעלת סואץ. הוא היה ממוקם על שרטון מול פורט פואד ופורט סעיד, ובין הים התיכון לבין אזור של ביצות, ודרך הגישה אליו הייתה דרך ציר מכפלת שנסלל מאזור רומני לאורך שפת הים. מיקומו הייחודי היה בעל חשיבות לחיל הים בהיבטי קשר ותצפית, וגם נועד למנוע מהמצרים להחדיר כוחות דרך פורט סעיד ולאיים על מפקדות צה"ל ברומני ובבלוזה. לפיכך, גם ההרכב האנושי במעוז היה שונה מזה של מקביליו לאורך הקו, ומנה מלבד כוח התעסוקה המבצעית, גם יחידת תותחנים, שהעניקה כיסוי ארטילרי לגזרה הצפונית של התעלה, וחולייה ייעודית של חיל הים.

ערב מלחמת יום הכיפורים, איישו את מעוז בודפסט עשרה לוחמי חי"ר במילואים מגדוד 68 מחטיבה 16 בפיקודו של סרן מוטי אשכנזי שגם היה למפקד במקום. בנוסף, שירתו לצדם כ-40 לוחמים מגדוד תותחנים 404 וחוליית מכ"ם של חיל הים ובה שישה חיילים.

בצהריי ה-6 באוקטובר 1973 פרצה המלחמה והצבא המצרי פתח בהרעשה ארטילרית שהרגה שלושה מהחיילים במעוז. מחשש שהמצרים יפרצו לציר החוף וישתלטו על המקום, קודמו שני טנקים מגדוד 9 בפיקוד סגן שאול מוזס להגנת המעוז. החלטה זו הסתברה כנכונה וטנקים וכלים אמפיביים שהסתערו על המקום נהדפו. אולם, המצרים לא אמרו נואש ובשעות הערב נחת כוח קומנדו מצרי בהיקף של כ-200 לוחמים בסירות מהים וחסם את ציר מכפלת תוך הצבת מוקשים לאורכו. עם בוקר, נעשה ניסיון ראשון של מחלקת טנקים מכוח לפידות לחבור למעוז, אך אלה עלו על המארב המצרי ונסוגו. ב-8 באוקטובר נעשה ניסיון נוסף על ידי לוחמי סיירת שקד לפרוץ פנימה, אך שוב הצליחו המצרים להדוף את הכוח התוקף. לאור זאת, החליט מפקד חטיבה 204 אל"ם צבי רם​, שקיבל אחריות על הגזרה, לרכז כוח משמעותי יותר בניסיון נוסף למחרת.

ב-9 באוקטובר יצא כוח בפיקודו של סא"ל יעקב לפידות, בהרכב של פלוגת טנקים, כ-50 לוחמי סיירת שקד ומחלקה מגדוד נח"ל 906, לטהר את אזור המארב. מידע מדויק על מיקום הקומנדו המצרי או על היקפו לא היה בידי הלוחמים, ובהגיעם לציר מכפלת פתחו המצרים במכת האש הראשונה. בקרב ההיתקלות שנמשך לתוך הערב נפגעו מספר לוחמים, וסך ההרוגים של צה"ל על הציר מתחילת המלחמה עמד עתה על שישה. הקומנדו המצרי במקום, שספג אף הוא אבדות והיה מנותק מספר ימים מיחידת האם, התקפל מיוזמתו והדרך למעוז בודפסט הנצור נפתחה.

ב-10 באוקטובר הגיעה למעוז אספקה ולמחרת בוצעו חילופי כוחות. הלוחמים מגדוד 68, חיילי חיל הים וחלק מלוחמי התותחנים פונו מהמקום ואת מקומם תפסו כ-70 לוחמי חי"ר מגדוד נח"ל 906 בפיקודו של סרן  שמואל פור.

בד בבד עם ההיערכות מחדש של צה"ל במעוז בודפסט, החליטו המצרים לחדש את ההתקפה. בליל ה-15-14 באוקטובר הגיעו בחסות הרעשה ארטילרית כבדה כוחות קומנדו מגדוד 103 לסביבות המעוז, חלקם בהחפה דרך הים וחלקם בהגעה רגלית. הכוח המצרי הצליח לחסום שוב את ציר מכפלת ואף להגיע עד לגדר ההיקפית של המעוז. הלוחמים במעוז הדפו בסיוע הטנקים את הסתערות האויב, פגעו במרבית הכלים האמפיביים שלו והסבו לו אבדות ניכרות. אולם, בצד קרב ההגנה המוצלח התפתח קרב עקוב מדם על דרך הגישה למעוז. בתחילה, כוח לא אורגני מגדוד חרמ"ש 141 הכפוף לחטיבה 204 בפיקודו של רס"ן דן דרורי ניסה לפרוץ את החסימה המצרית, אך עלה על המארב המצרי שמנה כ-150 חיילים. בזה אחר זה ספגו כוחות המשנה שלו נפגעים בנפש ובכלים מבלי שהצליחו לפרוץ את הציר. לאור זאת, הוטלה לקרב פלוגה ל' מגדוד חרמ"ש 128 מחטיבה 11 בפיקודו של סרן עוזי דגני וזו הסתערה ללא סיוע ארטילרי על האויב. חייליה ניהלו קרב פנים אל פנים עם הקומנדו המצרי, הרגו רבים מלוחמיו ולבסוף מוטטו את התנגדותו בסיוע תגבורת של צנחנים מגדוד 564 שהגיעה לקראת סיום הלחימה. בעקבות זאת, הוסר האיום על מעוז בודפסט, אך יחד עם זאת מחיר הניצחון היה כבד. שדרת הפיקוד הפלוגתית נגדעה, חלק ניכר מלוחמיה נפגע ובכל שלבי הקרב ב-15 באוקטובר איבד צה"ל 18 מלוחמיו​.​