המארב לחטיבה 25 המצרית

בשעות הערב של ה-16 באוקטובר הבינו המצרים לראשונה כי כוחות צה"ל צלחו את תעלת סואץ לשטחם, והחליטו לתקוף את נקודת הצליחה ממספר כיוונים כדי לסכל את המהלך. המטה הכללי המצרי הורה לדיביזיה 21 הכפופה לארמיה השנייה, לתקוף מכיוון צפון מאזור מתחם מיסורי, לחטיבה 25 לנוע מכיוון דרום צפונה לעבר שטח הצליחה באזור מעוז מצמד, ולחטיבה ממוכנת 116 לתקוף את ראש הגשר בדוורסואר בגדה המערבית של התעלה. למחרת בבוקר פתחה דיביזיה 21 בהתקפת נגד באזור החווה הסינית, אך נהדפה על ידי כוחות מאוגדה 143. בשל ויכוחים בצמרת הפיקוד של הארמיה השלישית, התעכבה תזוזת חטיבה 25 צפונה, ומשכך לא יצאה אל הפועל התקפה מתואמת עם דיביזיה 21 אשר עלולה הייתה להשיג את מטרתה.

ב-17 באוקטובר בבוקר פתחה חטיבה 25 המצרית בתנועה מאזור האגם המר הקטן לכיוון צפון, כשלרשותה בין 70 ל-90 טנקי T-62 שהיו המתקדמים בסוגם באותה עת, גדוד חי"ר וגדוד ארטילריה. תנועת האויב נודעה עד מהרה לצה"ל והוחלט כי אוגדה 162,בפיקודו של אלוף אברהם אדן​, תקדם את חטיבה 217 ואת חטיבה 500, בפיקודם של אל"ם נתן ניר ושל אל"ם אריה קרן בהתאמה, לגזרת הפעולה ותציב לחטיבה המצרית מארב. סמוך לשעה 13:30 נוצר מגע ראשון בין כוח החוד המצרי לבין פלוגה מגדוד 407, בפיקודו של רס"ן אהוד גרוס, אשר הוכפפה תחת חטיבה 14, בפיקודו של אל"ם אמנון רשף, ואיבטחה את אזור הצליחה מדרום. במהלך קרוב לשעה לחמה הפלוגה לבדה בחטיבה המצרית ועלה בידה להשמיד לה מספר טנקים מטווח של כשני ק"מ.

בד בבד עם עצירת ההתקדמות של טור השריון המצרי, נפרסו טנקי חטיבה 217 על רכסים שולטים מזרחית למיקומה של חטיבה 25, ולמעשה לכדה אותה בינה לבין שפת האגם המר הגדול. לקראת השעה 15:00 פתח השריון הישראלי מחטיבות 14 ו-217 במטווח לעבר החטיבה המצרית, שכוחותיה היו פרוסים לאורך מספר ק"מ בצמוד לגדת האגם המר, ופגעו בעשרות טנקים ורכבים. לקראת השעה 16:00 הצטרפה גם חטיבה 500 ללחימה, זינבה בחטיבה 25 המצרית מכיוון דרום וחסמה את נתיב המילוט שלה חזרה לאזור שבשליטת הארמיה השלישית. כפועל יוצא מכך איבדה חטיבה 25 חלק ניכר מכוח השריון שלה, שרידיה נמלטו למעוז בוצר הנטוש ולמעשה היא חדלה מלהתקיים ונגרעה מהסד"כ המצרי.​

בקרב השריון עם חטיבה 25 המצרית לא נפגע ולו טנק ישראלי אחד מירי טנקים מצריים למול כ-60 טנקים מצריים שרופים. הנזק בצד הישראלי הסתכם בשלושה טנקים מחטיבה 500, שנפגעו מירי נ"ט ומעלייה על מוקשים. קרב זה הפגין עליונות מקצועית של השריון הישראלי על זה המצרי, היווה ביטוי נוסף למפנה שהתחולל לטובת צה"ל בחזית הלחימה המצרית והביא להסרה מוחלטת של האיום על אזור הצליחה מכיוון דרום. ​